זוג עיניים,תכולות, טהורות כשל מלאך
מביטות בי, חודרות אל תוכי.
חיוך חטוף וזיעה קרה על כפות ידיי,
ועל עיניי מלמצוא מקלט ממבטך החודר.

ניחוחך כבר שרוי בדמי והרצון לחבקך מתחזק בכל פעימה.
רק לעטוף אותך בשמיכה של חיבוק ורגשות טהורים.
ליפול אל החיבוק האינסופי, לעצום עיני,
ולדעת, לדעת שהחיפוש נגמר וליבי יכול לעצור מלנדוד,
שהרי הנה את, כאן מולי.

אך זהו חלום, או סוג של הזיה, כי אחרי הכל,
כמה ברור ואמיתי אפשר לראות כשמסתכלים מבעד לדמעה גדולה?