טו טו טו.... אריק קיבל עוד הודעה לפלאפון. בטח להודיע לו
שפלאפון מציעה שירות חדש, לחבר את הפלאפון לגלי מוח ולהעביר את
המחשבות בSMS. לא משהו חדש, יחסית לחברות האחרות שמזמן תומכות
בשדרים-מוחיים כאלה. הוא התעלם, אבל המכשיר המשיך לצפצף בצורה
המטרידה שרק פלאפונים באמצע הלילה יכולים לעשות. הוא נאלץ לקום
לבסוף, מסיט מעליו את שמיכת צבי הנינג'ה המהוהה שלו. בן 23
ועדיין ישן עם מצעים של צבי נינג'ה. בן 23 ועדיין גר אצל
ההורים. לו זה לא הפריע, אבל השכנים מדי פעם היו מתלוננים
כשהיה מארח בבית את קבוצת הD&D שלו, והם היו משתכרים
מוודקה-מיץ פטל ומשתינים מהמרפסת על הבגוניות של הדירה מתחת.
הוא הסתכל בעיניים מחוקות משינה על הצג של המכשיר. המספר לא
היה מוכר. ההודעה קראה לו להתכונן, כי הם באים. אז הוא
התכונן.
במשך חודשים הוא ידע שהם יגיעו. הוא הרגיש את זה ברעידות של
הזרת הקטנה של הרגל שלו, בכל צעד 17 שעשה. זה קרה לו כבר פעם.
אז הם לא נשארו. הם נבהלו ונעלמו לפני שהוא הספיק לדבר אתם.
אבל הפעם הם לא יברחו. הוא כבר ידע מה לעשות. איך לקבל אותם.
הוא רק לא ידע למה הם צריכים לבוא בלילה ומה הוא יאכיל אותם כי
השניצלים מארוחת הצהריים בילו עכשיו את שעותיהם האחרונות בפח,
עד למחרת בבוקר כשאבא שלו יוציא את הפח לצפרדע הגדולה שבמגרש
ליד הבניין.
הוא גירד את מכנסי הפיג'מה שהיו קצרים עליו והתנדנדו מספר
סנטימטרים מעל קרסוליו. הזרת הקטנה עיקצצה עכשיו חזק מתמיד,
והוא ידע שלא ייקח להם יותר מדי זמן עד שהוא יוכל לשאול אותם
סוף סוף את השאלה שכל כך הציקה לו. אבל קודם הוא ילך להשתין.
כשאריק יצא מהשירותים, הוא כבר כמעט לא יכל לדרוך על הרגל מרוב
שהזרת הציקה לו. העקצוץ התפשט לכל כף הרגל. זה היה ככה גם בפעם
הקודמת שהם הגיעו, ואז זה גם הגיע לו עד לירך. הוא לא אהב את
זה.
מרחוק הוא יכל לשמוע קולות, כמו של מכונת כביסה שנתקע לה צמר
בתוף. הרעש התגבר, ועכשיו נשמע כמו שיעול חולני של חתול.
המחשבה גרמה לו להסתכל לפינת החדר, איפה שרוג'ר בדרך כלל ישן.
הוא לא היה שם הלילה. כנראה שהוא ידע. כנראה שגם לו עיקצצה
הרגל בחודשים האחרונים. אריק חייך חיוך עייף ומרוצה. אם הם
יסכימו לקחת אותו אתם, רוג'ר לא יצטרף. הוא לא אהב את רוג'ר
יותר מדי. הוא היה דעתני מדי. תמיד רב אתו על כל דבר. בעיקר על
סרטים. זה היה סיוט לנסות להחליט מה לראות כל לילה. רוג'ר תמיד
העדיף סרטים זרים, ואם אפשר שיהיו מחזות זמר, ובלי תרגום. אריק
היה חובב סרטי בורקס. הוא ידע את כולם בעל פה. רוג'ר תמיד היה
צוחק עליו בגלל זה, אבל הוא לא הקשיב לו בדרך כלל, כי רוג'ר
היה צוחק עליו על הרבה דברים. לומדים להתעלם במשך הזמן.
הקולות היו כל כך חזקים שהוא התפלא שאף אחד בבית לא התעורר.
רוב הפעמים כל הבניין היה מתעורר ממכונית עוברת. עכשיו הצטרפו
לעסק גם אורות. בהתחלה ירוקים, אחר כך גם ורודים וצהובים,
ולבסוף גם כחולים מנצנצים. הכל התחיל להראות לאריק כמו קליפ
הזוי מהסיקסטיז.
הוא יצא לסלון. בתקרה נפער חור בגודל של חיפושית פולקסוואגון
ישנה. הוא התיישב על הרצפה בדיוק מתחת לחור, אוחז בשקית
מהמכולת של יששכר שבתוכה היו ממוקמים בנוחות ארבעה תפוחים
ירוקים וצנצנת של אינסטנט ג'לי. בידו השניה החזיק מצקת גדולה
ושחורה. הוא ישב וחיכה. וחיכה. וחיכה. וחיכה עוד קצת.
כמה זמן עבר, הוא לא ידע. אבל כעבור כמה זמן הוא שם לב שהקולות
והאורות נעלמו, ואתם גם העיקצוץ ברגל. החור בתקרה התחיל להסגר
ותחושת ההחמצה חדרה ללבו. הוא שנא את זה, יותר מאשר שהוא שנא
את ההקנטות של ג'ורג' על השיער הארוך שלו. הוא שיחרר את השקית
מלפיתת-המוות בה אחז אותה. לאט לאט הוא התרומם וצעד למטבח,
מתרגל ללכת בלי לדלג, מתרגל מחדש לתחושה המלאה בכף הרגל. המצקת
הוחזרה למקומה הקבוע במגירה השלישית מלמעלה, והשית הוחבאה
בארון של כלי הניקוי.
אריק נכנס לחדר בצעדים מהוססים. הוא כרבל את עצמו בתוך שמיכת
צבי הנינג'ה, וג'ורג' נכנס והתיישב לצדו, מעביר ביקורת על
הציפורניים שלו ברגליים.