אחרי שההורים שלי התגרשו,עברתי לגור עם אבא. עם אמא לא ממש
הסתדרתי.עם אבא לא היה לי כ"כ קשר, הוא כל הזמן היה בעבודה
והתראינו רק בבוקר וגם זה לדקות ספורות.
חלוקת התפקידים הייתה ברורה- הוא מביא את הכסף ואני ילדה
טובה.
ליום ההולדת קיבלתי מאבא זוג קנרים-מנחם ובתיה,כדי שלא אהייה
לבד כשהוא בעבודה.... והם היו החברים הכי טובים שלי בכל
העולם.
בכל שבת שנייה הייתי חייבת להיות אצל אמא, זה היה ההסכם שלהם.

איתה זה כבר היה מסובך יותר. לקחתי איתי תמיד את מנחם ובתיה
כדי שלא ישארו לבד.
באחת השבתות, כשהייתי אצל אמא, רציתי ללכת למשחק כדורגל שהיה
באיצטדיון ליד הבית.
היא אמרה שאני לא זזה עד שהחדר מבריק- כולל התחתית של הכלוב
ניקיתי את הכל ואת הכלוב השארתי לסוף... לא רציתי לגעת בכל
הקקי. המשחק עמד להתחיל והחלטתי שיהיה יותר מהר לנקות את
התחתית עם שואב אבק.חיברתי אותו לחשמל והכנסתי לכלוב. מנחם
ובתיה לא ניסו לברוח,פשוט ישבו. הכלוב  התנקה ממש מהר ומתחת
לכל שכבות הקקי בצבצה לה סוף סוף התחתית. פתאום בתיה נשאבה
כולה אל תוך הפיה של הצינור ומנחם נשאר לצייץ בעצבות.
אני  עדיין זוכרת את גוש הבתיה עולה בכבדות במעלה הצינור
מהגומי ונלחץ לי באגרוף בכיוון המנוע הגדול.כשפתחתי אותו היה
כבר מאוחר.
ביומולדת הבא קנו לי דגים