שמעון פיטוסי / מטמורפזה. |
כולם גם חשבו, השינוי מבורך.
בימים הקשים שהשמש בוערת
מצאתי פתאום את עצמי,
לבד.
הכפפה שהרמתי הפילה אותי,
ומסמר חלוד בפינת הקרש,
לא ברחתי בזמן הוא ננעץ בכתפי,
מפינת המחסן עוד בדידות והרס.
השתוקקתי כל כך לכיסוי הלבן-
והדם עוד שותת בינתיים.
ושיד שלחתי אחר חטף,
ואני מחפש עוד עדיין.
הגופה נעטפה בסדין צהוב
לא היו עוויתות בתגובה.
אדמה צבע חום את הרפש קלטה,
במחול תולעים תם הגוף.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|