עכשיו הלב שלי שקט.

בין המסדרונות שלך יש חדר אפל אחד שלא היה בו שימוש כבר זמן רב
- זהו חדר הרגש והחום.
הוא היה נעול שנים רבות וכבר התמלא באבק עד שבקושי אפשר היה
לנשום.
תמיד חשבתי שהמפתח אבד, אך ביני לבין עצמי חשבתי שמנעולים תמיד
אפשר לפרוץ, פשוט לא ידעתי את הקוד.

יום אחד החלטת לפתוח אותו, ניגשת למגירה הסודית שלך שאף פעם לא
היתה לי גישה אליה, לקחת את המפתח ואט אט נפתח החדר הסודי.
וכאילו מתוך החשכה סונוורו עיניי, אור בוהק שילח קרניו כאילו
השתוקק לפרוץ החוצה לאחר כל השנים הללו שלא יכול היה להשתחרר.

עכשיו הלב שלך שקט.

בין המסדרונות שלי יש חדר אפל אחד שתמיד היה לו שימוש - זהו
החדר האטום.
הוא תמיד היה פתוח, אוורירי אך משהו בו גרם לי להיחנק.
תמיד רציתי לנעול אותו במפתח אך הסוהר אמר שמבית הכלא יצאתי
מזמן.
אף פעם לא ידעת על החדר הסודי שלי, שמרתי עליו מכל משמר, אפילו
שמרתי בו כמה דברים שלעולם לא תגלה, כי אם כן, תצטער על הרגע
ששחררת אותי מבית הכלא שכל כך אהבתי את חומותיו המגנים.

דברים שבלב לעולם נשארים.