|
ילדה תמימה
קטנה עדינה
בתוך קופסא
לשם נכנסה
טמנה ראשה
עמוק עמוק
ילדות עשוקה
של בכי וצחוק
ילדות מלווה
זיכרונות ארורים
של יד ארוכה
על בטן חשופה
שם למדתי
על אהבה
אהבה כוזבת
אהבה שיקרית
שם גדלתי
בין ירכיו
שם חדרתי עמוק עמוק
למבוכי הגוף.
שם היכרתי
כל צעד וצעד
כל שביל ושביל
עד שנגמרו לי המילים |
|
|
זה נורא מלחיץ
לראות שיש לך
סגרייה
אחרונה... כאילו
אתה הולך למות.
ק. מרכוס,
במסקנה אחרונה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.