ס. קובריק / יודע אני את עתידנו |
שכאשר עוצם אני את עיניי
ומחפש שלוות דומם
דולה אני מזיכרון ליבי
ברשת הדייג נטולת החורים
אותך
ויום הכרותינו
וצחוקך
ולטיפת שעריך
ואצילותך
וכל הבזקי התרגשותי
עוטים את בדידותי בשמיכה כה חמה
עד שנרדם אנוכי בדכדוך.
היודעת את
שיודע אני את עתידנו
וכחכם הנדהם מגילוי
מועתקת לשוני כלות
וכשאראה אותך
רק אלטף את שעריך.
אחריש את מילותיי
אעריץ את יופייך
ואודה לאלוהים שהאיר עלינו את אהבתו
ויצר מיסודות ליבי - אותך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|