ס. קובריק / קטום מכאב |
כמראה זחוחה פרט לאדי גיהנום
מתבהר לו אושרי
שתמיד יהיה חסר
וקטום מכאב
מביט בפרצופכם
האדומים מהבל פה וצחוק הטמטום
ולא מאמין כי מחמשת היסודות
אוכל לפסל את ביתי
ולהוריק את מרירותי
בוהה בליבת מוחי
המסורטן מפסיפס חיי השבורים
ורוצה להגיר את הנגע
שיציף את מלתעות אופיי
ויכסה את עיני פסימיותי
היום, הפלגת מחיי - הנוכרייה
וספינתך הריקה מתרחקת
וידי אינה מנופפת
כי עלוב אנוכי
וכה זקן
אפילו מן הים
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|