'אל תדאג, מתישהו תבין שהכל לטובתך' הם אמרו. בדיוק כשהחליטו
על גזר הדין. לא שאלו אותי אפילו פשוט אמרו וזהו. אבל לא נורא,
הרי זה בשבילי. זה לא שהם עושים את זה כדי להתחמק, כדי לא
להודות בטעות או להשתיק אותי. הם עושים את זה בשבילי. ואני
מרגיש בר מזל, שהרי כולם דואגים כ"כ, מחליטים בשבילי, חושבים
בשבילי, אוהבים בשבילי. הכל כדי להקל על העומס. אולי גם יחיו
בשבילי, מי יודע. חשבתי אולי יסכימו כי הם כ"כ דואגים.
ואולי יעשו בשבילי שיעורים, ילמדו בשבילי, יחשבו בשבילי ואפילו
יעשו חיים בשבילי. למה לא, דווקא נשמע הגיוני שאם הם כ"כ
דואגים ובאמת אכפת להם, אז יעשו בשבילי הכל.
ואולי, רק אולי, מחשבה עברה בראשי. אולי אם באמת אכפת להם הם
יעשו בשבילי עוד משהו. אולי אם באמת רוצים לעזור הם יעשו משהו
אחד שביקשתי. נו רק דבר קטן, אחד פצפון, רק להראות שבאמת אכפת
להם. אז אולי רק בגלל שהם כ"כ רוצים לעזור, ואני באמת אבין
אח"כ שזה לטובתי. אולי שיעזבו אותי בשקט כבר?? |