בנייר מחורר זיכרון
תלוש פחד מציצנות
יכרכו
בתפילין צבעי הקשת
אירועי האתמול

הפרידה
השכנה למרפסת התכול
דכדוך הגסיסה
ונסיעת פיתולי חזרתי

ואז
במיחושי הליכתי המיובלת
נמשכתי בחוטי הדייג
למאורת ההבלים

כפוף זימה
וחרוש מבטים
מילאתי את פינת הקיר
בקבס תחושותיי

מבט.
ועוד מבט.
ועוד מבט חודר כתף.
וטפיחה על כסא הניוון
והנה את יושבה

ואני
שסימאתי אותך באור זרותי
בריחוקו של מראי
התמזגתי לשיחתך
וניתפתתי בחרון תשוקתך.

וכך בהקריבנו על מזבח היוהרה
את משולש הפחד הקדוש
קמנו לבוקר צונן
רחוקים עוד יותר משהיינו
ומורידים הדדית את המסך
שאף לא הורם
ונפרדים בשתיקה.

הזבובים כעת
ביומי השני
עטים על פנכת הקפאין
ומזהמים את קריאת עתידי
כי הכבוש כה רגעי ובר חלוף
אך באין גט כריתות
קושר אני עצמי אליו
בתשוקה, ובהכנעה.