יושב ומצייר גדר טייל בקפדנות מנסה להראות בדיכאון, לא יודע
אולי זה יעשה אותי יותר פופולרי, אולי ישאלו אותי מה קרה, ואם
הכל בסדר ואולי אפילו יכבדו אותי במסטיק, עוגיות, שוקולד... לא
כנראה שגם אז לא ישמו לב אליי.
רק פעם אחת שמו לב אליי אבל אז באמת הייתי בדיכאון: קמתי בבוקר
והייתי בדיכאון, אמיתי כזה שאי אפשר שלא לראות. דיכאון כזה
שהכל נראה כאילו הוא במצב הכי גרוע שיכול להיות, ובכל זאת נדמה
כי הולך להיות גרוע יותר. ואכן כשהגעתי לבית הספר כולם שמו לב,
הייתי מאושר. כולם שאלו אותי אם הכל בסדר ואם אני צריך משהו.
אך בניגוד לציפיותיי להיות פופולארי ולקבל שוקולד, שלחו אותי
ישר ליועצת בית הספר והיא שלחה אותי ישר ל"תחנה", לבריאות הנפש
כמובן. הייתי האדם הראשון ש"עף" מבית הספר שלא בגלל בעיות
משמעת. ואז באמת הרגשתי מיוחד. באותו היום כתבתי סיפור שלא
בדיוק תרם לי כשהיועצת קראה אותו. הסיפור תיאר אדם שאינני זוכר
כרגע את שמו אך מה שחשוב הוא זה שהבחור היה בדיכאון כבד, כבר
שנים ושום דבר כבר לא עזר לו אפילו לא סקס. הבחור בסופו של דבר
החליט להתאבד אך גם זה לא הלך לו בקלות. כשהגיע לגשר ממנו תכנן
לקפוץ ראה טור ארוך מאד בדרך לקפיצה האחרונה, ואז הוא הבין
שהעולם הזה כל כך מסריח שאפילו כדי להתאבד צריך לעמוד בטור!
הוא החליט לקחת יוזמה ולגאול את כל העומדים בטור מייסוריהם,
הוא קפץ למכוניתו והחל לנסוע הישר להמונים ולפני שהבין מה קרה
קפצו עליו חמישה שישה שוטרים וזרקו אותו לכלא. אני חושב שכתבתי
את הסיפור הזה כי הערצתי את הדכאוניות הזאת שבאה לו בטבעיות
והוא היה מוכן ללכת איתה עד הסוף.
תמיד רציתי להיות דיכאוני, שחור, לשיר כל היום בלוזים
דכאוניים, ולסיים בסוף דרמטי פתאומי באיזה בר נטוש ממנת יתר.
אבל לא, כשההורים שלי הולידו אותי הם כבר החליטו בדיוק איך
החיים שלי יתנהלו:
הם רצו שאני אגדל להיות ילד שמח קופצני וצבעוני כוס אמק, הם
רצו שאני אתגייס לצבא ליחידה הכי מובחרת ואתרום הכי הרבה שאוכל
ואז אמות באיזה התקלות בשכם! לא ברמאללה, לא בג'נין בשכם הם
רצו!!! הם תכננו את זה לפרטי פרטים תאריך ומי יהיה המחבל, הם
אפילו לא מרשים לי ללכת לשנת שירות כדי לא בזבז זמן מיותר,
ושהמלחמה לא תיגמר עד אז ושחס וחלילה לא יהיה שלום באופן
פתאומי.
כי זה תמיד מה שהם רוצים, הם בטח כבר מזמן שכחו שגם לי יש
רצונות. ואתם יודעים למה הם הולידו אותי? כדי שיוכלו להתגרש
ולעשות לי את המוות כל החיים, ואחרי שאמות הם יפגשו כדי לשבת
עלי שבעה, ואז הם יחזרו להיות ביחד ויעשו עוד שבעה ילדים שיראו
על שמי!!! ואני, כל מה שביקשתי היה קצת דיכאון בחיים שלי, קצת
מלנקוניה ואפילו את זה אני לא מקבל, איזה עולם מדכא!!!