בס"ד

ג' כסליו התשס"ג

הקדמה:
הסיפור הוא סיפור אמיתי, וממילא כל קשר לדמויות אינו מקרי
לחלוטין, מה שאומר שאם מישהו מהמשתתפים יחליט לתבוע אותי על
שימוש לא צודק בשמות שלו, שיבושם לו - I'm broke.

ועכשיו לסיפור

"סיפורו של מנגל" או "להוריד את השחור"

פסח - חג הניקיון האינסופי, אותו חג בו כל מי שלא אמר "סקוץ',
סבון ומברשת לניקוי אבק" לא יצא ידי חובתו.
אמי היקרה החליטה כי הניקיון לא יהיה מושלם בלי קרצפוף (קרצפוף
- קרצוף חוזר ונשנה) של המנגל החשמלי הישן שנראה כאילו הפעם
האחרונה שהשתמשו בו היה לפחות כשקרבן פסח היה עדיין באופנה, אם
לא מוקדם יותר (אחרי הכל - הוא היה שייך לסבא).
וכך מצאתי את עצמי מזמזם את שירי החג, שירים כמו "ברזלית סוב
סוב סוב" ו"מטאטא, מעדר, ניקח מהר, את הבית לנקות ולא לשכוח
ת'גינות", ומלווה את עצמי ברשרוש החוזר ונשנה של כל כלי ניקוי
אפשרי על ברזלי המנגל השחורים.
בזמן השירה וההידבקות האלוקית במעשה האבות הקדושים ובעבודת
הפרך שעשו במצרים, שמתי לב שהעבודה החלה נושאת פרי והצבע הכסוף
והמבריק של הכיריים החשמליות חוזר לנצנץ לו ברוב עוז וגאון,
הדבר גרם לי לשפשפף (ע"ע לקרצפף) יותר ויותר עד שלאחר כחצי שעה
של מלחמת התשה מחרידה היה ניתן להכריז על המנגל כנקי.
בהבעת גאווה שנשמרה אצלי עוד מגן נעמי כשדקלמתי את נאום הגנן
("הגנן שומר על הגינה שהציפורים לא יאכלו את הירקות") הבאתי את
המנגל הנוצץ לאמא היקרה לי יקרה וציפיתי לקבל את הטפיחה הרגילה
על השכם... אך לא כך רצה הגורל (קרי - אמא).

את הבעתה של אמי שתח' היה ניתן להפיץ כיצירת המקור של
"הצעקה"...

"מה עשית" זעקה אמי בתדהמה "הורדת את כל הטפלון מהכיריים!!"
"אה... טפלון?" שאלתי כבקיא ומנוסה בענייני מטבח.
"טפלון" נאנחה אמי "השחור הזה שדואג שכלום לא ידבק למנגל"
"אבל.. זה יותר מבריק ככה, נכון?" ניסיתי בעקשנות להביט בנקודה
הטובה והכלל לא קשורה, "כלומר.." גמגמתי בעודי מנסה לגייס כל
כשרון רטורי מולד "שחור זה ממש לא יפה, ועד עכשיו כלום לא נדבק
אליו והוא היה סתם לבד, עכשיו יהיו לו מלא חברים וכולם ידבקו
אליו, ובכלל - הצבע האמיתי שלו היה כסוף, אז.. תני לכיריים
להתבלט - תני להן להראות את.. הפנים .... האמיתיות שלהן....
מממ.. הגזמתי טיפה, נכון?"
"קצת" חייכה אמי ביאוש, הניחה באנחה את המנגל בארון הצדדי
(ההוא שמיועד לפולניות שלא יכולות לזרוק כלום וצריכות מקום
לדברים לא שימושיים) וסיימה בעוד אנחה עייפה של תקופת הקדם
חגים
"מה לעשות, עד כמה שזה מבריק ונראה טוב, בלי השחור הזה זה לא
שווה כלום".