טרומפלדור היה גיבור, היה גיבור נחמד.
טרומפלדור היה גיבור, אך לא הייתה לו יד.
קצב טרומפלדור, קצב.
קצב טרומפלדור, קצב.

ולשם השעשוע...
אני יורק לעצמי על היד, כמו איזה כיתה ז' שחדש בנושא.
כשהוא יסריח, אחרי זה, אני אדע ואתעלם, מהידיעה שהייתי מודע
לדבר גם לפני זה, והתעלמתי.
הזין שלי מחכה בחוץ, בין שלושה כפתורים פתוחים. הוא לא דמיין
שזה ייגמר ככה, הוא לא דמיין. בכלל, בכלל.
הריח של הרוק מכיר אותי ואת היד שלי עוד מימים עברו. "טוב
לראות אותך". רומז לו בנימה של פלרטוט.
לנדאו שומר עליי מהבוטקה הקדמי. אני סומך עליו, והסמיכות שעל
הזין יודעת שבעוד כמה שניות, כשהרוק יתייבש, כל מה שיישאר שם
זה מגע מחוספס, שיכולתי כנראה למנוע, עוד לפני היריקה
הראשונה.
הרוסי משאיר לי תיק לשמירה. אני דוחף את הזין חזרה למכנס, מנסה
להראות עניין. התמונה שלה עוד מהדהדת לי ברקות, הצעקה של לנדאו
עוד מהדהדת לה באוזניים.
היא נלחצת יותר מהזקפה שלי ונעלמת.
אני נותן לו את הקולה, מנסה להסתיר ביד אחת את המותג, ובחצי
סיבוב את הזין שלא הספקתי להכניס.
התיק מגיע משום מקום, אומר תודה בחצי חיוך, אני מחזיר. והתמונה
שלה, מלפפת את הזין שלי עם שני שדיים של מוקה. מנסה לזוז יחד
עם האגן שלי...
לנדאו נואק, הם עוברים לידי, אני חשוף, העמדה גבוהה מדיי, הם
לא יכולים לנגוע בי, הם לא פוגעים.
הנאקה של לנדאו מחזירה אותי לפינה, נעלמת אל תוך הרוק עם כל
תנועה מחוספסת, שכבר מזמן איבדה צלם אנוש. אני מותח את התחתון
כתגובת ייאוש, מנסה לשפשף את הזין עם הבגד הנקי היחיד שיש
עלי.
הכתמים בחולצה עוצמים לי את העיניים, מחזירים אותה. מלוכלכת,
מושכת את הזין שלי מלטף לה את הירכיים.
אני עוצם עיניים, מנסה להתאמץ, משפשף חזק יותר, מלפף את
התחתון...
לנדאו צווח.
הטויוטה קורעת את השער, מנסה לקרוע את התמונה שלה מהראש. כמו
ציור מוקה רטוב על שקית ניילון. (שקיות סנדביץ' עם ציורים של
הסימפסונס, מהיסודי).      
השקית שלה נמתחת לצדדים, מעוותת את הגוף שלה במרכז, מנסה לסדוק
אותו. היא מתאחה חזרה.
השפשוף חזק יותר, התחתון סוגר על הזין, הכפתורים כבר מזמן
איבדו שימוש. נצמד לפינה של העמדה, נותן ללנדאו לצעוק, "אני לא
שומע אותך".
אני לא שומע אותו.
הוא לא דמיין שזה ייגמר ככה, הוא לא דמיין, בכלל, בכלל.
לוחץ על העפעפיים, אסור לי לפתוח אותם.
הרגל רוטטת, מתנייעת, זה מהנאה.
היא מסתכלת עליי, לנדאו מסתכל עלי, אני מסתכל עליה וקורץ, עם
שתי עיניים עצומות.
משפשף חזק יותר, שורף את הקצה של הזין. נותן לתחתון לחבק את
הוריד. מנפח אותו, נותן לזרע לזרום, פורץ החוצה.
ברקות שלי, עליה. מזייפת אנחות מזויפות של סרטים כחולים.
מזויפת.
ובעמדה, עליה. פיסת נייר עם שמות של רכבים. מזויפת.
כשיטבחו בגרופשטיין ובציפרוט, המצ"ח יחפשו רשימת כניסה
ויציאה.
יום שבת, סביבות אחת עשרה וחצי בלילה. אפילו לא זכרנו שלחיילים
ב"רנו" היה מבטא.
עכשיו רק גרופשטיין יכול לנחש, עד כמה הם הדגישו את ה-ח'
וה-ע'.
גרופשטיין מת.
הש.ג נכבש.
והיא שוכבת שם, מוקה, מוכתמת בזרע, מושכת אותי אליה, מחפשת עוד
חיכוך אחרון.

אוננות. 2. / טרומפלדור.

טרומפלדור.
לפעמים אני חושב עלי שומר איתו, טרומפלדור.
לפעמים אני שואל מה הוא היה אומר.
טוב למות בעד ארצנו בכבודו ובעצמו, פותח שערים ואני מאונן
מאחורי הגב שלו בעמדה האחורית של הש.ג.
בטח טרומפלדור לא שם על אוננות.
הנאקות של לנדאו היו נשמעות כמו נאקות, לעומת היותר מנאקות של
טרומפי. מהעמדה הקדמית, דואג לי, לזין שלי, שלא יתפסו אותנו.
מפיגים את השעמום.
שוברים את השגרה.
שוברים את השמירה.
בטח דורי היה גאה בי, מציע שבפעם הבאה הוא ישמור עלי כשאני
אנסה לכבוש את המטבח.
"אוננות, אוננות חביבי". ידקלם בנמרצות.
"אחוק!" יפציר כתוספת, כשכולו הבעת סימן קריאה.
"ועוד חדר שטיפה, נגיד חלבי, נדגיש חלבי". הוא מתקן. "זו
איזו רמה אחת מעל. שתיים!" הוא מתקן בצעקה. "בונוס זה בטח ייתן
לך, בונוס זה בטוח". הוא מתקן.
בטח יבטיח לשמור עלי כמו שלא שמרו עלי אף פעם.
"זה חשוב", הוא יגיד. "פתאום זה חשוב, פתאום".
ואני מאונן ומאונן ומאונן... בשבילך.
יבנה את משחקי האוננות שלי לאט, לאט. "כולם יידעו". הוא יגיד,
מציע לי תהילה.
בטח יבטיח כל פעם מקום יותר ויותר מסוכן.
"עד לסופה של המג"ד", יצעק. "עד למשרד של המסו"ל".
זה דבר טבעי, אני יודע. כמו מיץ.
בטח יבטיח שישמור עלי, בטח יבטיח,
בטח יבטיח,
בטח יבטיח,
שאצליח.
בטח יביט אליי מהצד, חמוש בדמעה טרומפלדורית אמיתית. זולגת על
הלחי שלו, בוהה.
באישונים שלו אני יכול לראות אותי, מאונן מעל סיר של דייסה.
והוא מביט בי, מתייסר מבפנים, נזכר שוב, ושוב, ושוב שיש לו רק
יד אחת.

טרומפלדור. 2. / אוננות.

"טוב למות, ארצנו בעד".
וגם את זה אמיר גנב מהעמדה של הבונקר.

ויוסף שוכב לו בקבר,
מסתכל עלי, מאונן לכל עבר.
יוסף, יוסף, יוסף, יוסף, איזה מן גידם אתה?

"טוב למות בעד ארצנו".
מעניין מאיזו עמדה בחיל קשר גנבו את זה.

ואני הייתי איתו שם, ואני לא איטו אבירם.
שוכב בלי ידיים, מתבוסס לו בדם.
גוסס לו באופוריה ולא מתלונן.
מביט לי ישר בעיניים,כשאני מאונן.
מבקש משאלת ידיים אחרונה ולוחש לי "תמשיך...".
מחרחר...

"טוב למות בעד ארצנו" עלק.

טרומפלדור.