זילות חיים שמשתרכים כחבל ישן,
יורדים עולים מגיעים לקרקע בסוף.
קורעים פני ילדה קטנה שמשתוקקת למשהו מתוק,
נשתרכים אחריה כעלוקות על פני לוחם בבוץ טובעני.
טובעניים הם זילות החיים, מתנדנדים הם על שני חבלים
וקרש שנסדק עוד מעט וישבר.
והטוב לא יפצח בשירה ובמחול אלא יגווע כגופה במדבר.
או.. בוכה אני על זילות החיים, מתחנן אולי ישמעו, אך כל תחנוני
ובכיתי חלשים הם, אפילו כשאצרח וההד יהדהד.
זילות חיים איך לבסוף תשבעו? או שגרונכם גדול עוד יותר
משחשבתי?
עמוקה קייבתכם עד בלי סוף ואין שיציל ושישמע.
אתם זילות החיים, אף מלאך המוות ממכם מפחד. |
