אני לא חושבת שארקוד עכשיו
לא לנוכח המתים שלצידי
ולא לעייני שכניי האבלים
אני לא ארקוד עכשיו

לעולם לא אתן לרוע הזה לשבות אותי
למחטים האלה לאכול את ראותיי
ושאבלים שכניי עליהם
על כך שכפתו אותם בחוזקה ובאכזריות
ואינם מסוגלים להזיז את רגליהם או ידיהם
הם לא ירקדו עוד לעולם לא לנוכח המתים שלצידם

ובקברים האפורים יושנים להם אותם מתים
מבכים על כך שהפסידו מעט חיים
ומעליהם מבכים אוהבים על כך שלא הלכו איתם
כך נותרו להגשים את חלומותיהם של אלה שהלכו

דשן רטוב מכסה אחר געגועים וזכרונות
ואלוהים שקט
הכל בסדר שלנו הכל בסדר שלו
אין מספיק ירוק
אך ההולכים הולכים מכאן לרוב
ואין מספיק ירוק שלהם...