נעם כרמי / איש יקר |
אני מתגעגעת
למשהו שעדין לא קרה
למישהו שאני עוד לא מכירה.
הוא יקרה.
הוא יהיה ענן בהיר
שישתקף באגם חיי.
בינתיים אני שוכבת על הגב לשפת האגם,
שמיים חלקים עגולים מעליי.
דמעה מחוייכת זולגת מזווית העין עד האוזן
בפס קריר ולח.
הוא יהיה עוד קווצת שיער בצמת חיי.
מונחת על כתף שמאל תמיד
מתלתלת את השיער כשמפרקים.
בחורף כשקר הידיים שלו תמיד יהיו חמות.
איש יקר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|