כולם היו אז בשבילך
ועכשיו אתה לבדך
אתה כותב שוב את השירים
שפורקים את החיים
על חתכת נייר

האנשים שמסביבך
התנהגו כך לידך
ערפל של שכחה
עכשיו אופף אותך
זה לא נגמר...

יום יום
דקה דקה
אתה לא יודע
מה איתך
אתה ממשיך
ולא מרגיש
אתה שומע
עוד קריאת עזרה

מגרות הלב נסורת
והפחדים עכשיו עולים
אתה מרגיש את המפולת
מההר של החיים
מתים

על העץ שבשכונה
סרסורים בונים בית עץ
מתנדנדים פה בגינה
והזונה איבדה מוצץ
זה לא נגמר...

סכינים בכל רחוב
הם עושים את האדם
ואהבה אין כאן לרוב
כי קופידון שותת דם
על הרצפה

יתושים עוקצים חזק
אך גנבים הרבה יותר
לכולם הראש נדפק
מעדיפים פה לוותר
תבינו זה לא נגמר...