שוכבת על המיטה, מנסה להירדם כבר שעות
אבל הראש לא מפסיק לעבוד, המחשבות לא מרפות,
מחשבה רודפת מחשבה, תכנון רודף תכנון.
ההתעסקות הכפייתית בעצב ובכעסים,
הפכו אותה לאישה מרה, אישה קשה

מאז אותו מעבר, שינוי בחיים
היא חושבת רק על הטעויות, על הפספוסים.
על איך אכזבו אותה החברים
ועל איך אל מול פרצופה
"התפורר" העולם הישן,
כמו תמונה שנשברה

ועכשיו היא בסדר, חיה חיים מלאים,
היא נראית מאוד מאושרת,
שלווה ומלאת חיים.
אך ברגע שהיא לוקחת אתנחתא
ונזכרת בתקופה ההיא,
נהיה לה עצוב וקצת כעסים בבטן
על תקופה שנגמרה בצורה מרה
וכואבת.