הרגע המיוחד הזה לפני שהעיר מתעוררת עדין הכל שקט,
רק הציפורים מזמרות להן מנגינות צלולות על תחילת הבוקר.
עדין לא שומעים את רעש המכוניות ואת הצופרים המרגיזים,
הכל עדין כל-כך שקט.
המזגנים עדין לא עושים את הסיבובים המיגעים הללו
ואפילו הירקן עדין לא פתח את החנות שמעבר לפינה.
החתולים העזובים שנראים מסכנים ומורעבים,
בטח מתחבאים מאחורי שיחים יבשים שנשארו כך מתחילת הקיץ,
אולי הגורים שלהם עדין ישנים.
אי אפשר לשמוע את מכונת הקפה מטפטפת את הטיפות אט-אט,
או להריח את ארוחת הבוקר באוויר,
כי גרגירי הקפה עדין בוקופסת האלומיניום שליד הכיור,
הביצים עדין שלמות בתוך המקרר
והלחם עדין בארונית השחורה.
זה הרגע בו השמש עולה, בקצב שלה,
מעל הגגות ומעל הביניינים והלילה הופך ליום,
אבל עדין כולם ישנים, הכל עדין שקט, מלא שלווה.
נראה שאין בעיות, אין עדין את הריבים הקטנוניים האלה,
הלחץ העירוני הזה שסובב מסביב כולנו.
גם החוף שלוו והרוח שותקת, הגלים עדין אינם סוערים
והסערה הזו שרודפת את כולנו עדין איננה.
הכל שקט, הכל טוב, היום רק התחיל
ועדין כלום עוד לא קרה. |