"היום יום הולדת, היום יום הולדת, היום יום הולדת לשי".
ככה אמא שלי שרה לי ביום הולדת השבע עשרה שלי. קוראים לי שי
והיום אני בן 17. אני לא יכול שלא לתהות, אז מה אם אני בן 17?
קודם כל, זה סתם גיל. לא מקנה ת.ז, לא מקנה אופציה לשתות
אלכוהול ולא רשות מהממשלה לקיים יחסי מין. כלום. גיל סתמי.
חוצ'מזה, גם אם הייתי חוגג יום הולדת 18, 20 או אפילו 100....
למה אומרים לי על זה מזל טוב? הגעתי להישג מרשים ונדיר? אף אחד
לא ציפה שאני לגילי המופלג? אז הגעתי לגיל 17, אז מה?!? אז
היום יעשו לי מסיבת הפתעה, שאני יודע עליה כבר שבוע. יבואו אלי
כל החברים, שאני מכיר כבר מימי "גן ברכה" ויבואו עוד כל מיני
מכרים מהשכבה, שביום מן הימים לא ממש מתייחסים אלי, אבל יבואו
רק כדי להנות מהמסיבה...
זאת אומרת- קרנבל הצביעות בהתגלמותו. אז מה העניין? אנשים
מחפשים  סיבה לחגוג.. לא צריך להמציא ימי הולדת בשביל לחגוג.
אפשר לשבת בכל יום- יום פשוט, יום חול. לשבת עם האנשים שאוהבים
ולחגוג. לחגוג מה? שיש וחברים ושכיף... בשביל זה לא צריך יום
הולדת. מזל טוב לי!