פוסע בין אבני החיים
מחפש את השלווה לה ליבך משתוקק
עובר דרך הרי הריגושים
דרך מפלי הסמים, נחלי ההזיות
שנים נשרפות אל תוך מבחנת זכוכית
בדרך אל השקט הנחשק, שעדיין נראה כאופק
לבך נכווה מלהבות האכזבה
פצע חרוט על נשמתך
יש בך תקווה, שנראית כדועכת
אתה משתדל בכל מאודך לדבוק בה
אך הקרב אינו קל
אתה ממשיך לצעוד, והפעם הדרך קשה מתמיד
רגליך עייפות מנשוא אבל חייב להמשיך
כי ניסיונך מפציר בך כי החיים אמנם לא קלים אבל יפים.
טעמת מתענוגות החיים וטעם העוד שנותר בפיך הולך ודועך
הכאב עוטף את לבך הפצוע ומחלחל עד לשד עצמותיך
אתה לומד לחיות בהרמוניה מוזרה עם הכאב
למרות שללא היסוס היית מוותר עליו
ימים ולילות של גשמי הצער נשפכו מענני עיניך
המאבק למציאת האני שלך נראה כאינסופי
וכל מה שאי פעם רצית והשתוקקת לו
היא פינה שקטה לשים את ראשך שנראה ככבד מאי פעם
נפש תאומה להעריץ, אהבה אמיתית
לתת לה להתמודד עם כל האהבה שיש בך לתת.
אופטימיות משתלטת על מוחם של הסובבים אותך
מכרים וזרים כאחד, כולם שבויים בידיה
הם טוענים שיהיה בסדר, אבל כולם יודעים שזו האופטימיות
שמדברת מגרונם, אף אחד אינו יודע מה באמת יהיה
אף אחד לא יכול להבטיח שכך יהיה
שמרוץ החיים הזה יסתיים בקרוב אם בכלל
הם יודעים שהבסדר הזה שכולם מדברים עליו לא נראה באופק
יש שאומרים שהדרך בה צעדתי היא אינה הדרך הנכונה
האם יש מישהו שיכול לדעת באמת מהי הדרך הנכונה?
כל מה שאתם האנשים עושים הוא לחפש סיבות להצדיק את מעשיכם
שיצא לכם משהו ממה שאתם עושים אינטרס כלשהו
ואני הולך בדרך לא נכונה?!


מה אתם מזיינים ת'שכל...?