|
כשהזכרון הכי
עוטף
שלי
מאיים להנמיך
מעליי
את
התקרה
לעיתים מגיעים ימים
שאי אפשר יותר ללמוד מהם
גם הימים הקשים
לפעמים קצת יותר מדי
נשארים
והזכרונות לא מרפים
כשהזכרון הכי עוטף
שלי
לא מסכים אף פעם
לעזוב
הלילות במלונות
נצרבים בי
והבית הופך שקוף
כשהזכרון הכי עוטף
שלי
לא מרשה לי כבר
לנשום
אורות הלילה מעליי
רבים
והדרך חזרה
מתשטשת
הזכרונות כאן קבועים
והימים כבר לא
תומכים
אפילו נקודת החוף מתחילה ליסוג
כהזכרון הכי עוטף
שלי
חונק
אני בורח עם
כל מה שיש לי,
בתיק על הגב
דרומה
לאילת |
|
|
תגידו, האיש
האדום הזה
מלמעלה לא מזכיר
לכם את ההוא
מ"החומה"?
נראה לי
פינק-פלויד
העתיקו ממכם!!
אחת מוכיחה
שמוצאה של האישה
מן הבלונד.
תגובת מערכת: גם
הם וגם אנחנו
העתקנו מציור של
אדוורד מונק
שנקרא
'הזעקה'.
זה שמאשר את
הסלוגנים שובפעם
נעלב מהבורות של
חלק מכותביהם
והורס להם את
הפנצ'ליין |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.