נפטרה בטרם עת-
שלהבת- בת 10 חודשים.
פעוטה
מי נתן יד לדבר.

עוד לא הספיקה...
עוד לא טעמה-
את טעם החיים.
החיים האכזריים והקשים.

קטנה- פצפונת,
שכבה שם- חסרת אונים.
כדור בראשה.
אבסורד!

תשעה חודשים "חיכתה" לשווא,
תשעה חודשים בבטן אימה,
הבטן שהגנה עליה מכל רע.
ולפתע פתאום-
בום! החיים אינם.
נלקחו ממנה.
רק 10 חודשי חיים.
כל כך קצת. מעט, מעט.

רחמנות!
איפה הרחמנות?!
מעט אנושיות.
מעט.

בגלל הטרור,
נוצר איזה שהוא חור.
חור בלי תחתית.
ואנו מועדים-
ופנימה נופלים.
ונפצעים- נפצעים קשה.

כמו שנאמר:
" פעוטים צדיקים- שנלקחת נשמתם
יהיו לכפרה ולעוון של הדור.
השלהבת לעולם לא תדעך
תמיד תהיה בדמינו
עזה כמוות האהבה".

אמן ונשמתה תמצא
חיים טובים ומאושרים
בגן עדן.

צווחים לאלוהים
 ל מ ה  ?  ?  ?