לעתים נדמה, שההמצאות והגילויים הגדולים ביותר הם דווקא אלה
הפשוטים ביותר, אלה שכל אחד מאיתנו היה יכול לגלות בעצמו אילו
רק הקדיש לדבר מעט תשומת לב. לפעמים אנו חושבים על איזה רעיון
סתם כך במקרה, משתעשעים בו קצת וזונחים אותו, ובסוף מגלים
שמישהו אחר עשה מאותו רעיון בדיוק מיליונים. זה מעצבן, אין
ספק, אך כנראה שזו דרכו של עולם. כל אחד מקבל את ההזדמנות שלו,
ובודדים מנצלים אותה.

הסיפור שאתם עומדים לקרוא הוא סיפורה של הזדמנות שנוצלה, ומה
שקרה בעקבות זה. אם תפיקו ממנו תועלת, או לפחות מוסר השכל, הרי
זה עניינכם שלכם.

הסיפור מתחיל, כמו כל סיפור אמיתי, בבוקרו של יום רגיל לגמרי.
גיבור הסיפור (במקרה זה - אני) קונה עיתון במכולת וקורא אותו
על כוס קפה. מפה לשם, אני מגיע לכתבה קצרה על ניסוי משעשע
שביצעו כמה עיתונאים חובבי קוריוזים. הם לקחו גמל, שחקנית סרטי
פורנו ואנליסט מומחה מוול-סטריט וביקשו מכל אחד לבחור מניות
להשקיע בהן. כמובן הפרוצדורה עם הגמל הייתה קצת שונה, אבל זה
לא חשוב. התוצאה האירונית המתבקשת הייתה, שההשקעה על סמך דברי
האנליסט הייתה הגרועה ביותר. השחקנית בעצותיה החובבניות הביאה
להפסד קטן יותר, ודווקא הגמל - הבהמה דלת השכל ביותר מבין
השלושה (אם כי יהיה מי שיחלוק על דבריי) - לא רק שלא הפסיד
כלום, אלא אפילו הרוויח קצת.

זו כתבה שחוזרת בווריאציות שונות כל כמה שנים. לפעמים שמים
במקום הגמל ברווז או כלב, ובמקום השחקנית איזה אדם אחר חסר
השכלה כלכלית, אבל התוצאות הן תמיד אותו דבר. גם התגובה לכתבות
האלה היא תמיד זהה: יש את הגיחוך הראשוני, אחר כך ההרהור הקצר
המלא שמחה-לאיד על אותם כרישי בורסה שחושבים את עצמם כאלה
תותחים, ובסוף אנחנו נזכרים שבכל זאת כל אחד מהם קונה לילד שלו
מכונית ששווה יותר מהבית שלנו על תכולתו, ועוברים בלב כבד
לכתבה המטופשת הבאה.

אותו דבר קרה אצלי, אחד לאחד, אבל בשלב האחרון, ממש לפני
שהתחלתי לקרוא את הכתבה הבאה, פתאום המוח שלי נתן ברקס עצבני.
אני זינקתי מהכיסא ממש - אני מתכוון באופן מילולי - וגם שפכתי
על עצמי קצת קפה. מה שקרה זה שהמוח שלי הגיע למסקנה לפני
שהספקתי בכלל לחשוב עליה, ואת הדקה הבאה הקדשתי לפיתוח מסודר
של הרעיון.

הרי הגמל הוא בהמה מטומטמת לגמרי. הוא בוחר באופן אקראי
לחלוטין. גם לא יכול להיות שהעיתונאים כיוונו את בחירתו, כי אם
הם היו כאלה מוכשרים הם היו זונחים בשמחה את העיתונאות הנחותה
הזאת והופכים להיות אנליסטים במקום. אז יש לנו גמל שבוחר באופן
אקראי לגמרי, בניחוש. ועדיין הגמל הזה מצליח יותר מאשר אנליסט
מומחה. מה זה אומר? זה אומר שהאנליסט מצליח פחות מאשר ניחוש
מקרי! אז אם אני אמצא אנליסט ואשקיע בדיוק ההפך ממה שהוא
אומר לי, יהיה לי סיכוי גדול יותר מאשר בניחוש מקרי! עכשיו, אם
נניח שכל מניה מתנהגת בצורה בלתי תלויה באחרות, זאת אומרת כל
מניה שאבחר יכולה לעלות או לרדת, הסיכוי שלי יהיה יותר
מחצי-חצי, ואני אתחיל להרוויח!

ברור לי שחלק מהקוראים ינחרו עכשיו בבוז. הם "כבר מזמן" חשבו
על הרעיון של להשקיע בדיוק ההפך ממה שמציעים להם. אבל על זה
בדיוק דיברתי בהתחלה: הם חשבו על זה ואז הפסיקו לחשוב על זה.
אני לא הפסקתי לחשוב על זה אלא פיתחתי את זה, ובגלל זה אני
אהיה מיליונר והם לא.

כל אותו יום הסתובבתי עם הבעת אושר מטומטמת כזאת, ובראשי חזרתי
שוב ושוב על העניין וגם פיתחתי אותו עוד. מטיבם של רעיונות
כאלה להתגלגל, כך שבסביבות ארבע אחרי הצהריים כבר החלטתי שאני
אתחיל בשחזור מדויק של הניסוי מהכתבה, כי במחשבות שלי כבר
הייתי עשיר והיה לי זמן וכסף לבזבז על דברים כאלה. להשיג
אנליסט מהבורסה היה הכי קל, כי אני מכיר כמה אנשים שעובדים
בסביבה והם מכירים. גם המצאתי דרך איך להוציא ממנו תחזיות מבלי
שיידע שהוא משתתף בניסוי. למצוא שחקנית פורנו בישראל זה קצת
יותר קשה, וגם נראה לי בכל זאת קצת מפגר, אז במקום זה שכנעתי
את דקלה - זו הקופאית מהמכולת - להצטרף לפרויקט. נשאר רק למצוא
גמל, וגם על המכשול הזה התגברתי. מצאתי איזה בדואי בשם נאסר
שהחזיק חוות גמלים קטנה באמצע שומקום בנגב, ושכרתי את אחד
הגמלים. נאסר הבטיח לטפל בו בתשומת לב, לא להעביד אותו ולתת לו
אוכל מובחר, ובתמורה שילמתי לו סכום יפה והגמל היה זמין תמיד
לייעוץ פיננסי. בשביל הקטע קראתי לגמל (שעד אז לא היה לו שם)
אדם סמית', על שם אותו כלכלן סקוטי מפורסם מהמאה ה-18.  

בקיצור, התחלתי את הניסוי. נתתי לכל אחד מהמומחים שלי לבחור
מניות ולפי בחירתם השקעתי סכומים צנועים. התוצאות היו קצת
מוזרות. המניות שבחר האנליסט, כצפוי, הפסידו מערכן. אדם סמית'
הביא לי רווח נאה של שישה אחוזים - ולמרבה הפלא, דקלה הגיעה
לאותו סכום בדיוק נמרץ. בדיקה זריזה הראתה לי שהיא בחרה את
אותן המניות כמו הגמל. קראתי אותה לשיחת בירור.

"ראיתי אצלך מסתובבות את הרשימות שעשית אצל הגמל," הסבירה לי
בדיאלקט הייחודי שלה "אז העתקתי אותו דבר, כי בעיתון כתוב
שגמלים טובים בלנחש בבורסה".

אם כן, דקלה גורשה בבושת פנים מהניסוי, ובמקומה הוצב מטבע, שעל
פי נפילתו על עץ או על פאלי נקבעה הבחירה. התחלתי בניסוי שני,
כאשר הפעם השקעתי ההפך ממה שהאנליסט אמר. לפי התיאוריה, אדם
סמית' והמטבע אמורים לתת בערך אותו רווח - כלום, בעצם -
והאחד-מינוס-אנליסט שלי אמור לתת רווח מסוים. התוצאות היו
מדהימות. המטבע הפסיד, האנליסט המהופך הפסיד, ואדם סמית'
הרוויח חמישה עשר אחוז!

ההשכלה הסטטיסטית שלי אמרה לי שאי אפשר לסמוך על תוצאות ניסוי
אחד. ערכתי עוד כמה ניסויים, בווריאציות שונות, ומתוך
תוצאותיהם המצטברות עלתה תמונה מדהימה. האנליסט הניב אותם
רווחים כמו הטלת המטבע - כלומר למעשה, הצעותיו של האנליסט היו
טובות בדיוק כמו ניחוש ולכן אין זה משנה אם אהפוך אותן או
אשאיר אותן כמות שהן. אדם סמית' הגמל הניב רווח עקבי.

המשכתי לערוך ניסויים, כאשר מדי פעם אני מחליף אנליסט, או
מטבע. שום דבר לא עזר. המטבע מקרי. האנליסט, מכל בחינה מעשית,
מנחש. רק אותו יצור מכוער שם בנגב מצליח שוב ושוב לשבור את כל
הכללים. הרווחים ממנו הספיקו למימון הניסויים ודמי השכירות
עליו, ועוד קצת. בשלב זה הפסקתי לערוך ניסויים. נפטרתי
מהאנליסט, והשקעתי סכומים הולכים וגדלים במניות שבחר אדם
סמית'. הכסף זרם. הספקתי להרוויח שני מיליון נטו, ואז הכה
האסון.

נאסר חיכה לי בפתח המכלאה ופניו אומרות רע. כשהגעתי הוא ירד על
ברכיו וכמעט בכה. "לא יכולתי לעשות שום דבר," ייבב "הם באו
ולקחו את הגמל שלך".

"מי זה הם?" נזעקתי "מה קרה פה?"

"יאהוד," הסביר, "בחליפות, כמו מהשב"כ, באו במשאית ולקחו גמל.
אמרתי להם - הוא בהשכרה, איש משלם בשבילו, לא עזר, דחפו אותי
הצידה ולקחו".

"בוא, אני אביא אותך למשטרה, נגיש תלונה ותוכל להעיד" אמרתי
לו.

נאסר התכווץ כולו "אי אפשר, אדוני..." לחש ונרעד "הם אמרו - הם
יודעים אני בונה לא חוקי, הם יבואו ויהרסו לי אם אני מדבר...
אי אפשר...".

עזבתי אותו ככה, באותו מקום. הגעתי בעצמי למשטרה והתלוננתי על
גניבת הגמל. המנוולים ביקשו לראות את חוזה השכירות - כמובן, לא
היה לי כזה - או לדבר עם הבדואי. בסוף שלחו אותי משם עם הבטחה
שאם ישמעו משהו, יודיעו לי.

לאחר שהתאוששתי מההלם של כל הסיפור, החלטתי לקנות לי גמל אחר.
למרבה האכזבה, התברר כי החיה החדשה חסרה כל כישרון כלכלי.
אפילו אי אפשר היה להפוך את ההצעות שלו ומזה להרוויח - ממש כמו
האנליסטים האנושיים, בגמל החדש לא הייתה כל תועלת. נפטרתי ממנו
והשגתי עוד גמל. אחריו באו כבשה, כלב וגם לטאה קטנה שתפסתי
בגינה. כולם היו חסרי תועלת. כך נגמרה בקול ענות חלושה ההרפתקה
הכלכלית שלי. לא שמעתי עוד דבר על אדם סמית'.

ומדוע אני מספר את כל זה?

כי אני מקווה שאותו מנוול חסר מצפון שגנב את אדם סמית' שלי
קורא את זה. דע לך, נבל שכמוך, שלא לעולם תוכל להסתתר. אני
עוקב אחרי השוק, וכשתתחיל להרוויח יותר מדי, אני אעלה עליך. לא
משנה איפה תהיה, לא משנה מאחורי כמה גדרות ושומרים תסתתר, היד
הנעלמה עוד תתפוס אותך. וזו הבטחה.