אתה דוחף לעצמך איזה חרא לא טבעי, והופ! אתה יפה ומאושר.
כל כך פשוט,הא? יופי. אתה ממשיך.
ככל שאתה ממשיך להיות מאושר, אתה נהיה פחות יפה.
מחודש לחודש,העיניים שלך שוקעות.
ממסיבה למסיבה, משעה לשעה.
"אז פקן מה", אתה מחייך ודופק לעצמך איזו קריצה שקועה,
אז אתה לא מיס יוניברס, אבל אתה חי בגן עדן אינטנסיבי, ובעיקר,
מרגיש טוב. ממש טוב.
זורק על עצמך איזה משקף שמש ורדרד ויוצא לטרוף עוד מסיבה.
יופי ילד, יופי.

פתאום, אתה מסתכל במראה והעיניים שקועות. מוזר, הרי אתה כבר לא
במסיבה.
אתה גם לא רוצה להיות.