ארז נמרוד כהן / בין גלים |
והארס דעך ונעלם.
התקרר דמי ממיצי התשוקה,
וקול הסירנה נדם.
נשמתי נחה על מים כעת,
כגלי אדוה כהים.
לבי שוחה בים האמת,
מרפא צלקות וסדקים.
צחוקך הנפלא מהדהד באוזני,
כחוזר מן ההר בשנית.
עינייך התמימות מתייצבות מול עיניי,
מזמינות לנשיקתך הארסית.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|