עד שהכרתי אותך, האמנתי שיש בנים שיש בהם בגרות כלשהי...
אחרי שהכרתי אותך, פיתחתי תאוריה
על ההתפתחות הגופנית של בני אדם ביחס להתפתחות הרגשית-נפשית
וכמובן, השכלית של בנים בגילאים 16-18.
התאוריה היא בעצם הסבר לכל התנהגות ילדותית ואידיוטית שבנים
מסוגלים לה.
כשבני אדם מתפתחים מגיל הינקות,
הם מגיעים לשלב מסויים שגופם נסוג לאחור,
בעצם "מתפתח" אחורה.
יחד עם זאת בנים מתפתחים רגשית,
נפשית ושכלית עד סביבות הגיל 15.
ואז עקב נסיבות מצערות ולא ידועות הם מתחילים לסגת אחורה,
ונתקעים לזמן בלתי מוגבל
איפשהו שם בשלב הרגשי והשכלי של גיל 3.5.
אז יש כאלה שהופכות להיות גורם מזרז של הבנים הללו,
ויש כאלה שמייחלות להיות, להיות אלה שיפילו אותם מהרגליים .
אלה שיראו להם שאם אתם חברים, זו לא צריכה להיות הסיבה לזה
שהוא אומר שהוא אוהב אותך.
הבעיה היא,
שדווקא זו שהופכת אותם לבוגרים ומכריחה אותם להתפתח,
דווקא היא זו שבכלל לא רואה אותם באמת,
ולא אוהבת, ולא אכפת לה.
ורק בגלל שהם היו אטומים עד עכשיו לכל אלה שהיו בדרך,
ורק בגלל שעד עכשיו כל אלה היו אטומים אליה
והיא לא הצליחה להפיל אותם.
רק בגלל האכזבות שהם סיפקו כ"כ בקלות,
הם יצטרכו להתגבר על משהו קשה.
בסוף היא נשארת לבד, וגם הם.
ונכון, זה מסתכל...
והסיפור הזה הוא בעצם כולנו.
אבל זה ברור, לא קשה לראות שאם כולכם,
כל הבחורים לא הייתם מחליטים לעצור את ההתפתחות שלכם
בגיל 15...
אולי עכשיו, לא היינו משחקים משחקים.
ואולי לא הייתי יושבת פה ומאשימה את כולכם,
במשהו שהוא עשה.