בדרכי, נעצרתי ועמדתי
וכשעמדתי שם,
ראיתי את הכל מולי
ואם זכרוני איננו מטעני, הייתה רוח
למרות שזה היה חורף
זאת לא הייתה רוח קרה ומציקה
זאת הייתה רוח חמה, רוח מלטפת
רוח שיודעת מה את מרגישה.
רוח שיודעת שאת צריכה אותה,
כל מה שרציתי באותו רגע היה לשבת על גזע העץ הכרות
ולחשוב, עם עיניים עצומות
בלי לתת תשומת לב למה שמסביבי
אבל כל מה שעשיתי הסתכם בזריקת אצטרובל לאוויר,
ולצפות בו מתרחק ומתרחק
איך שרציתי להיות הוא באותו רגע,
בלי שום חובות, בלי שום התחייבות.
לרחף לי בשקט באוויר.
בלי שאף אחד יטריד אותי,
לאחר מספר רגעים החלטתי להמשיך בדרכי,
כשהגעתי ליעדי המשכתי קצת לחשוב על האצטרובל
וקבעתי לעצמי מטרה  - למצוא יותר זמן לעצמי,
יותר זמן לרחף.