כל יום שבת אנחנו הולכים לאכול ארוחת צהריים אצל הדודה. זה מן
הרגל כזה. סתם כדי להיפגש, לדבר, לדעת מה קורה אצלנו. וכל שבת
קורה אותו דבר. אנחנו מתיישבים מסביב לשולחן.
"אז מה קורה אתכם?" תמיד הוא מתחיל במשפט הזה. הוא חייב לדעת
מה חדש אצלנו.
אז אמא מתחילה לספר." אה, הכל בסדר אצלנו, כרגיל.  ארז  הוציא
ממוצע 106 בבגרויות. גל התחיל ללמוד באוניברסיטה לתואר, והוא
בכיתה ט', ועם תמר, אה... הכל בסדר איתה." וכל שבוע זה אותו
דבר. ארז התקבל לעוד משהו חשוב, גל ניצח בעוד תחרות מתמטיקה,
ועם תמר, אה... הכל בסדר איתה.
כל פעם שאנחנו חוזרים, אני הולכת לחדר, לוקחת איתי את החתול,
שהוא היחיד שבאמת אוהב אותי, ולא חושב שאני סתם אחות של ארז
וגל, והתחלנו לדבר כהרגלינו, על כל הדברים שמפריעים לנו. זה לא
שבאמת נראה לי שיש הרבה דברים שמפריעים לו, אחרי הכל הוא המלך
של הבית.
"למה תמיד שאני רוצה לדבר איתך אתה שותק? אולי פעם אתה תתחיל
לדבר?" הוא פלט מן מיאו שקט וחלש כזה, כאילו הוא באמת ניסה
להגיד לי משהו. חייכתי אליו. הגיע לו לקבל חיוך. "נראה לך שאני
לא בסדר? שיש משהו דפוק אצלי? זה לא הגיוני בכלל. למה אף פעם
לא מספרים על דברים טובים שקראו לי? למה אמא אף פעם לא גאה
בדברים שעשיתי? אני כן טובה בדברים. שבוע שעבר פיקדתי על שיוט,
והגענו מקום שני. מקום שני זה טוב, לא? וגם בספורט, הגעתי מקום
ראשון מהבנות, ואני הולכת לתחרות של הבצפר. זה גם טוב, לא?"
פתאום שמתי לב שהדבר היחיד שמפריע לי בחיים זה שאני לא כמו ארז
וגל.
כל הבעיות שלי, זה בעצם בגללי, בגלל מה שאני.  
אני לא כשרונית, ואני לא חכמה יותר מכולם.  
וזה לא שאני אוהבת להתבכיין, אבל  זה לא שיש דרך אחרת להגיד את
זה.
אני פשוט לא הם.
אתמול היה לי שיעור מתמטיקה ראשון בתיכון. שרה הייתה גם המורה
של ארז וגל. <למרות שהלכתי לתיכון אחר, אני לומדת עם מורים
שלהם. זה בכלל לא פיר.>
שהיא נכנסה לכיתה היא שאלה מי זאת תמר. הצבעתי, לא הייתה לי
ברירה.
"אתם יודעים שתמר היא אחות של ארז וגל? שניהם הוציאו מעל 95
בבגרות במתמטיקה, חמש יחידות. גל בכלל עשה עשר יחידות מתמטיקה.
הוא זכה בפרס על העבודה שלו. גם הייתי המחנכת שלו, הוא ילד
מיוחד, יש רק אחד כמוהו בכל העולם. תמר, מה את עושה בארבע
יחידות?"
"כנראה שאני לא חכמה כמוהם" אמרתי בקול הכי חלש שיכלתי להוציא.

"אולי את לא מוכשרת במתמטיקה כמוהם, אבל את יפה יותר." היא
לחשה כאילו לעצמה, מנסה לשכנע את עצמה שזה הגיוני שאחות של ארז
וגל יכולה להיות בארבע יחידות. אבל לי זאת הייתה הפעם הראשונה
שמישהו אמר לי שאני במשהו אחד יותר טובה מהם.
שיצאתי מבצפר בא אליי מישהו ממש חמוד, הוא מי"ב. הוא אמר לי
שאני נורא מוכרת לו. אז חשבתי שוואי, כל הכבוד לי, למישהו אכפת
ממני, בגלל שאני אני.
אבל לא. שמחתי מוקדם מדיי.
"תגידי ילדה, מה שלום גל? הוא בתיכון חדש, לא? שמעתי שהוא
הגאון של הבצפר. תמסרי לו ד"ש, טוב?"
עכשיו כבר לא יכלתי יותר. רצתי הביתה, הסתגרתי בחדר, ודיברתי
שוב עם החתול.
הפעם הוא לא חיכה שאני יגיד לו שאולי פעם אחת הוא יתחיל לדבר.
איך שהוא ראה אותי נכנסת הביתה הוא אמר לי שהוא יודע מה קרה,
ושהוא רוצה לשמוע איך אני מרגישה. אחרי שעה וחצי החלטנו שיש
דרך אחת להפוך אותם להיות האחים של תמר. הוא לא ממש הסכים עם
הרעיון שלי, אבל כבר לא היה לי אכפת.
הלכתי למטבח, לקחתי את הסכין הגדול של הבשר ו...

אני מתנצלת מראש, סתם הייתי צריכה להוציא קצת עצבים, אתם לא
באמת חייבים להתייחס לזה, אני מודעת לרמה הנמוכה של זה...