אני יושבת מול המחשב, נכנסת לאתר "במה חדשה". אני נמצאת באתר
שלך, של "כמה אנשים" וקוראת את כל הסיפורים המטורפים והמגניבים
והמחרמנים שלך, וחושבת מה היה קורה אילו הייתי נפגשת איתך
והיית לוקח אותי בסוסיתא העתיקה שלך למשרד שלי.

אתה מביט סביב החדר ואומר לי: "איפה הקטינות?"
"מה?", אני שואלת, "על מה אתה מדבר?"
"שמעתי בריטני ספירס ברדיו, וזה עשה  לי דז'ה וו ממקרה שהיה
לי, עזבי, לא משנה...", אתה ממלמל.
"כמה אנשים, אתה לא יודע איך אני מעריצה אותך! מעריצה את
הדמיון שלך", מלטפת ברוך את שיערך, "מעריצה את האומץ שלך",
מעבירה אצבע עדינה על שפתיך, "מעריצה את הרגישות שלך, ואת
הידיים האלו שמקלידות דברים כל כך מדהימים...", אני מחייכת
אליך חיוך זורח, תופסת בכף ידך, ומצמידה אותה לחזי.
אתה חופן אותו ולוחש לתוך פי: "מכשפה סקסית שכמותך, אני לא ישן
בלילות אחרי שאני קורא את הסיפורים שלך, יש לי כבר עור ברווז
תמידי מרוב שאני עושה מקלחות קרות, והפין שלי כבר אדום וכואב
משפשופים!!!"
"אין בעיה, כמה", אני מושיבה אותו על שולחני במשרד, "אני אעזור
לך להפיג את הכאבים..."
אני מפשיטה אותך באיטיות, מסתכלת על גופך הרחב והמסוקס, ואז
עיניי נפקחות בתדהמה כשאני רואה את עגבותיך הנפלאות נתונות
בתוך חוטיני קטן, אדום והומואי להפליא.
אני מוציאה את הקושוקוש שלך החוצה, והוא אדום ומחוספס. עגבותיך
החלקות מחרמנות אותי, אז אני ניגשת למקרר המיני-בר במשרדי,
ומוציאה חבילת מרגרינה שבמקרה הכינותי מראש, עם מלפפון אדמה
טרי. אתה שוכב על בטנך, מביט בי המום.
"אתה תירגע, ואל תעשה כלום...", אני לוחשת.
אני פותחת את אריזת המרגרינה, וחותכת חצי ממנה. אני מגלגלת
אותה לגליל חלקלק ולבן, ומרפרפת עימו על פי הטבעת שלך. פי
הטבעת שלך מתכווץ, ואנ מרפה אותו בעדינות עם אצבע המרגרינה.
אני מחדירה אותו, מחליקה את תעלת- החרא שלך, ואז מורחת את ידיי
היטב בשאריות המרגרינה. אני לוקחת את המלפפון, ומלקקת אותו לכל
אורכו, מוצצת אותו בתאוותנות אל מול עיניך הכמהות, מבחינה בכך
שאתה כבר מתחיל לדמיין את שפתיי כרוכות סביב האיבר הפאלי שלך.
תמשיך לחכות...
אני לוקחת את המלפפון הרטוב מרוקי, מעבירה אותו בין שדיי, ואז
משפשפת איתו את הפרח שלי, מדמיינת שזה הזרג שלך...  אני מכניסה
אותו פנימה, מכינה את מנהרת האהבה שלי בשבילך, ואז מוציאה
אותו. אתה תופס את המלפפון, וטועם בתאווה את מיצי החשק שלי.
אתה מתחיל להטריד אותי עם האקטיביות שלך, אז אני לוקחת זוג
אזיקים עם פרווה ורודה, קושרת אותך למדפסת, ואז קושרת את
עיניך.
אני לוקחת את המלפפון הלח, ומחליקה אותו לרקטום שלך בחדירה
חזקה אחת.
"קבל את זה!", אני צועקת.
אתה גונח וצועק, נהנה להרגיש את המלפפון העבה מפלס את דרכו
למעי הגס שלך...

פתאום הדלת נפתחת בחוזקה. בפתח עומד המב"ס שלי לשעבר.
"ענבל!", הוא שואג. "מה את עושה עם המלפפון והאידיוט הזה על
שולחן הישיבות שלי?! מה המספר האישי שלך? אני רוצה לדפוק לך
תלונה!".
אני חובטת בעגבותיך, וקמה עם המלפפון בידי.
"אדון פומרנץ, אני מבקשת את סליחתך, אבל השתחררתי מהצבא כבר,
ופה זה לא בסיס, זה רק משרד עורכי דין בלב שנקין. אבל, מאחר
שהיום יום חמישי, אם משעמם לך, אתה מוזמן ללכת לקוסמוס, ולזיין
שם שרמוטה בשם אולגה. היא ממש כוסית, רק אל תבהל אם תראה את
בעלה מביט בכם ומביא ביד, טוב?", אני טורקת בחוזקה את הדלת
בפניו הנדהמות.
אתה מצחקק לך, כפות למדפסת ולא מסוגל לזוז. אני הופכת אותך על
גבך, לוקחת נר, ומטפטפת אותו על העור שלך. השערות הקטנות בחזה
שלך נשרפות, ואתה צורח מכאבים.
"תמשיכי....אהההה... ", אתה גונח.
אני מתלהבת כל כך, עד שפתאום אני שמה לב שהעור שלך מאדים, ושיש
ריח של בשר שרוף באוויר. שכבת האפידרמיס שלך מתקלפת כמו דבק
שקוף מהאצבעות, ואני מקלפת אותו, עד שיוצאת לי חליפת-עור של
כמה אנשים.
אני מרביצה לך חזק, ומצליפה בך עם שוט. לאחר מכן, אני מדליקה
סיגריה, ומכבה לך אותה על הזין, שמחליק כל הזמן מידיי בגלל
המרגרינה.
"לא נורא", אני מרגיעה אותך, "יש לי פה משחה משהו-משהו",
ומורחת על גופך הדואב קרם חלקלק להעלמת סימנים כחולים וסגולים
וטשטוש צלקות.
המסז' מגרה אותך נורא, ואתה מבקש שאתיר אותך.
אני פותחת את האזיקים, ומניחה אותם על השולחן.
אתה מניח אותי על השולחן, ומפסק את רגליי. אתה מלקק את שדיי
בתאווה, מוצץ את פטמותיי.
"תיזהר לא לנשוך!", אני מתרה בך, "אחרת הסיליקון עלול לברוח
החוצה...".
אתה מעביר את לשונך על שפתיי, מחדיר אותה פנימה בעדינות
ומ-ש-ג-ע אותי לחלוטין. אצבעותיך משחקות בפרח הורוד שלי,
וגורמות לי לרעוד תחתיך.
"תגזור לי את הציפורניים... בבקשה...", קולי רועד כשפיך עוטף
את כף רגלי העדינה, משחק עם אצבעותיי הקטנות.
אתה נוטל מספריים קטנים, וחותך את הציפורניים הארוכות של
בהונות אצבעותיי.
"כן! כן! תמשיך! אני עוד מעט גו מרררררתתתתת...".
שנינו באקסטזה, והאזיקים מפריעים לגבי. אני מרימה אותם וזורקת
אותם דרך החלון.
"איי!", שנינו שומעים צווחה, ומפנים מהר את ראשינו לחלון.
הומלסית קטנה ומוזנחת בת 12 מביטה בנו.
"אתה בוגד בי!", היא צועקת, "אמרת לי שנתחתן!"
"אני מצטער", אתה מתנצל, "אני כבר ירדתי מקטינות. אני נמשך
עכשיו רק לזונות..."
"אני זונה?", אני נדהמת.
"ילדה, אני יודע שאת רוצה להיות זונה. לכי לאוניברסיטה, או
שתמלצרי ברחוב שנקין, כי זונה, את לא...", אתה אומר בקול רם,
ואז לוחש אליי, "אני פשוט לא רוצה שהיא תספר לגברת מרקוביץ'
הזקנה".
דמעות חונקות את גרוני.
"ובכלל", הילדה אומרת, "אני מסתכלת עליכם כבר שעה. מאיפה למדתם
את כל הדברים החולניים האלה?"
"מ'הכי גאים שיש', וגם מהסיפורים הארוטיים שיש בבמה", אני
אומרת, ודוחפת חתיכת מרגרינה נשכחת  לאוזן שלך.
"וגם מבית הקולנוע של סרטי זימה", אתה מוסיף.
"אני לא יכולה להסתכל עליכם יותר...", הילדה אומרת, "מספיקות
לי האורגיות המשפחתיות בבית...".
אנחנו מביטים בה יורדת מהסולם, עד שראשה נעלם.
"ילדה פסיכית...", אני אומרת.
"כן... הבה נמשיך בענייננו...", אתה אומר.
"חכה רגע", אני מרחיקה אותך מעט ממני.
להפתעתך הרבה, אני מבריגה את הרגל שלי החוצה.
"מה זה?", אתה נדהם.
"זאת רגל מעץ, והיא נורא מפריעה לי...", אני אומרת בטון אדיש.
"נזכרתי!", אני מתרגשת ומוציאה מהמגרה ויברטור קטן וורוד.
"מה זה?", על פניך סימן שאלה.
"זה היה פעם ברז של אמבטיה. פלפלת נתנה לי אותו, ואמרה לי שזה
ויברטור קסמים, ובאמת, הוא עושה לי גמירות כאלה...", אני מלטפת
את הויברטור קלות.
כמה אנשים חודר לתוכי מאחורה חזק, מוציא ממני את נשמתי, וגורם
לי לצרוח, בזמן שאני משעשעת את עצמי מקדימה עם הברז. סליחה,
הויברטור...
פתאום הוא מתחיל להתגרד.
"מה קרה לך כמה?", אני שואלת.
"אריק הבן-זונה. זיינתי אותו בתחת. זכרתי לעשות לו חוקן, אבל
שכחתי לבדוק אם יש לו מנדבושקעס!", אתה עונה.
"אוי לא! מה נעשה?", אני מפוחדת.
אתה יוצא מתוכי. "יש רק דרך אחת", אתה משיב ומוציא סכין גילוח.
"תגלחי אותי..."
"אתה לא שפוי! איזה סוטה אתה! ידעתי שאתה סוטה, אבל עד כדי
כך?", אני מתפרצת עליך.
"בבקשה?", אתה מביט בי בעיניי עגל תמימות. "חוץ מזה, זה נורא
מגרה אותי...".  
אני לוקחת את הסכין, ומגלחת אותך. מהשערות שעל אצבעות רגליך,
דרך הברכיים, הערווה, הבטן, בית השחי, הצוואר ועד הריסים.
"יופי! עכשיו אתה נראה כמו קוקסינל... זה מוריד לי את כל
החשק...", אני מתלוננת.
"אני יעשה לך חשק...".
אתה מסובב אותי, ומשכיב את פלג גופי העליון על השולחן.
"מה זה?", אתה מצביע על התחת שלי, שמזדקר מולך.
"מה?", אני מעמידה פניי תמה.
"הקעקוע הזה... כתוב פה :'sisters do it for themselves' ",
אתה בוחן את עיניי במבט מוזר.
"אל תשאל... מה שלא תדע, לא יפגע... עכשיו תזיין אותי וזהו!",
אני פוקדת.
אתה חודר לתוכי חזק, שנינו צועקים ושדיי מיטלטלים מצד לצד...
לבסוף אתה גומר בתוכי, ושנינו נופלים לרצפה.
"אני מקווה שאתה לא עיוור...", אני מדליקה את הסיגריה שאחרי.
"לא, למה?"
"כי פעם אחרונה ששכבתי עם עיוור, המלטתי תינוק"
"את אימא!?"
"לא, הטבעתי אותו באמבטיה... חבל, דווקא נראה לי שהיה יוצא
ממנו משהו. קראתי לו סטיבי וונדר".
"אה", אתה אומר ומניח ידך על שדי השמאלי.
"תגיד, כשיש לך שנוזלי, מה אתה עושה איתו?", אני שואלת.
"מה זאת אומרת? מורח אותו על הקירות!", אתה מגחך. "זה דווקא
נורא נחמד, אבל אני מעדיף לשלשל בשירותים, לנגב את התחת עם
גליל וחצי נייר טואלט ואז להסתכל על גושי החרא צפים, ועל
השבילים החומים שהם מותירים על האסלה..."
"מעניין...", אני אומרת, ואז מגרדת בכוס.
בן זונה... העביר לי את המנדבושקעס!
"תישן, תישן...", אני אומרת לך. אתה מחבק אותי חזק, והזיפים
הטריים שלך בחזה וברגליים מדגדגים אותי.
אתה נרדם, ואני קמה בעדינות, מבלי להעיר אותך, לוקחת מסור
חשמלי, ומנסרת את הזין שלך. הוא מפרפר וכמויות דם עצומות
נשפכות ממך.
אתה מתעורר. "ענבל! מה את עושה?", אתה מביט בחלחלה בזין שלך.
לשעבר.
"מתנקמת בך ובכל בני המין הגברי!", אני צועקת ומזדקפת מולך
במלוא מערומיי.
אתה מבחין בזין שלי שמיטלטל מצד לצד.
"מה זה?!", אתה מזדעק.
"כמה אנשים, אני יציר הדמיון החולני שלך. השטן ברא אותי, ואמר
לי להתנקם בך על הסטיות שאתה מעביר לעולם, ובכך מתחרה בו. אז
עשיתי לעצמי סיפור כיסוי בדמות דפיוצר. אחר כך קראתי את שלך,
כדי להבין מה מפחיד אותך ומה מגרה אותך כדי שאמשוך אותך לרשת
הקסמים שלי...", אני אומרת, וצוחקת צחוק מרושע. מפי יוצאים
להבות.
אני לוקחת את המסור החשמלי, ומפעילה אותו. רעש מחריד מחריש את
תל אביב.
"מגיע לך...", אני צורחת בצרחות מטורפות, ואז מבתרת את איבריך
ושולחת אותם בדואר לשדולת הנשים הפמיניסטיות...