עומדת לבדי על המזח הישן
מסתכלת קדימה, על השקיעה
צופה בשמש, איך שהיא מתחברת למים
והשמיים מחליפים צבעים,
מתחננת להיות חלק מכל זה
כאילו מאמצע השומקום,
מגיחים להם שלושה דולפינים
מביטים בי בעיניים חכמות,
מרמזים לי לבוא עימם אל עבר השקיעה
עוד עומדת אני בהתלבטות,
אם ללכת איתם או להישאר על המזח,
פתאום נושבת רוח חזקה
ואני מנסה להיאחז במעקה, אך הוא רקוב
ואני נופלת למים
טובעת, לא טובעת,
הדולפינים מחזיקים אותי בשיניהם
גוררים אותי הרחק,
אל עבר השמש ומה שמאחוריה.
מסובבת ראשי למבט אחרון על המזח
ורואה שם לפתע המוני איש שמסתכלים עלינו בהשתאות
לא הבנתי למה ומדוע הם לא עוזרים לי
מסתכלת על עצמי
ואני... לא הייתי אני.
אני עכשיו דולפין. |
