היום אמרתי לך פעם ראשונה שאני לא רוצה אותך בכ-לל, ומילא אם
זה היה נכון, אבל גם ככה זה לא יפה להגיד שאני לא רוצה אותך
בכלל, וזה אפילו לא נכון. הסברתי לך שאני שופטת אנשים לפי
שלושה קריטריונים, ורק הם בלבד: חוכמה, יופי, וערכים. אז כן -
את חכמה, אבל פחות ממני, ואת הכי יפה בעולם שאת מחייכת, אבל
בלי חיוך את פשוט רגילה. יש לך גוף בסדר גמור, אבל לא היה מזיק
לך להוריד שניים שלושה קילו, ונכון שאת בחורה אחראית, טובה
ועומדת על שלך, אבל את לא מאמינה במלחמה ואת מאמינה שלערבים גם
מגיעה מדינה.
אמרת לי שלא אכפת לך שאני לא רוצה אותך בכלל, כי גם ככה אני בן
אדם רע, ושתלכי לחפש לך אמא אחרת. נתתי לך שלוש מאות שקל ואת
האוטו עם מיכל מלא של דלק שתוכלי ללכת כמה שיותר רחוק, שלוש
קופסאות פרלמנט לייט ארוך כדי שכל אחת תוריד לך יום מהחיים,
ארגז של דיאט קולה שיהיה לדרך, ופלאפון ליתר ביטחון. את נסעת.
שמחתי שנסעת ונשארתי לבד עם החוכמה שלי, הגאונות בעצם. נשארתי
עם הפנים שיפות כשאני לא מחייכת, כי הפנים שלי יפות כשהן רעות,
והעיניים שלי נכנסות לתוך הבן אדם ומפרקות אותו לחלקים הקטנים
ביותר, עד שיש לו כל היום מעצורים רגשיים כמו ב 16-M וכמוהו
הוא גם מפתח תכונות של עמידות במים בגלל הדמעות. נשארתי עם
הגוף רק בסדר גמור אמנם, אבל הערכים קפצו פלאים. חתירה
לניצחון, דבקות במשימה, ושוב חתירה לניצחון. וארץ ישראל השלמה.
בהתחלה השתעשעתי לי במילים, ברעיונות על מהפכה סוציליסטית
ובקונספירציות של המוסד, עד שהתחיל שוב לשעמם לי וגם כאב לי
הראש כל הזמן, אז החלטתי לגדל לי בת חדשה.
האמת היא שקודם ניסיתי להתקשר אליך, אבל המזכירה ענתה לי בקול
המתחסד שלך שהחלפת מספר. ביררתי קצת ואמרו לי שנסעת ונסעת עד
שנגמר לך המיכל של הדלק באיזה עיירת פיתוח בנגב, ולא יכלת למלא
חדש כי אחד מהערבים שלך שמגיעה להם מדינה גנב לך את השלוש מאות
שקל. אמרו לי שנשארת לשבת שם בוכה, וירדת על שלוש קופסאות
סיגריות וארגז דיאט קולה, עד שאיזה נגד בצבא (אלו עם הארונות
העקומים שלא התקבלו לקורס קצינים) שגר בירוחם ואח שלו פדופיל
לקח אותך אליו הביתה והתחתנתם.
פחדתי שאם אני אעשה בת רק מהגנים שלי היא תצא כמוך, או כמו אחת
מהקודמות, ואני לא מתכוונת להכין לי בת של גנים מעורבים, כי
אני נגד מין בצורה ההחלטית ביותר שאפשר. החלטתי לחפש אבא רוחני
שיעזור לי לגדל את הבת החדשה שלי. מצאתי לי מישהו חכם שמכיר את
כל הקונספירציות של המוסד, גם אלו שלא ידעתי עליהם, מישהו
שיודע להסביר לי על הפוליטיקה ועל אנשי הממון שעומדים מאחוריה
אפילו יותר ממה שאני יודעת, ומישהו שגילה לי שיטה כלכלית חדשה,
שאם רק היינו יכולים לעלות לשלטון ולישם אותה (כמובן אחרי
שהיינו מעבירים את החוק שיוציאו מגבולות המדינה את כל הטיפשים
והממוצעים, את כל המכוערים, ואת כל אלו שאומרים שיותר טוב
באמריקה), היינו יכולים להפוך את ישראל למעצמה הכלכלית הגדולה
בעולם. מישהו כל כך יפה שיכל להקפיא בן אדם למוות עם העיניים
החכמות שלו, שהייתי נותנת לו לשבור לי את המפרקת כדי להרגיש את
העוצמה של הידיים החזקות שלו, או שהייתי חונקת אותו כדי להשאיר
אותו במצב סטטי תמיד לידי ולראות את הצוואר הגברי והסקסי שלו,
זז כשהוא מנסה לנשום, והחזה שלו והצלעות עולות ויורדות יותר
ויותר לאט. קראתי למישהו הזה גיא, נתתי לו טובות עם אופי מיני
(אבל בלי מין) כדי שיסכים להשאר איתי בחדר הניסויים הקטן למשך
שבועיים ולעזור לי ליצור את הבת החדשה שלי.
הוא לימד אותה הכל: היא ידעה כמוך, להיות יפה כשהיא מחייכת
ולהראות הומונית, אבל גם להיות יפה כשהיא לא, וכשיש לה עיני
קרח כמו של אמא. היא ידעה שהיא גזע עליון, ושאם מאז
הציויליזציה כבר לא קיימת בעולם ברירה טבעית, או לפחות לא
בעולם המערבי (תאונות דרכים, אידס, פשע וטרור לא נחשבים, כי זה
באחוזים נמוכים) אז אין ברירה אלא להכין את העולם לברירה
מלאכותית. הוא לימד אותה שאסור לה לאכול, ושאין דבר יותר חשוב
מהמולדת, ושהיא צריכה להתחבר רק לאנשים יפים וחכמים כדי להנחות
אותם איך להרוס את העולם בשביל ארץ ישראל. כשנגמרו השבועיים
הוא היה מרוצה ממנה אפילו יותר ממני, יותר מידי מרוצה. הוא רצה
לקחת לי את הבת שעשיתי במקומך איתו, ולהשתלט איתה על הממשלה,
ולהכניס איתה את השיטה הכלכלית שלו, אחריי שיוציאו את החוק
שמכניסים את כל הטיפשים והממוצעים, את כל המכוערים, ואת כל
האלו שאומרים שיותר טוב באמריקה, לחוות מגודרות כדי שייצרו את
כל חומרי הגלם והאוכל של המדינה, כמובן שתוך ביקורת על תהליך
הרביה שלהם. הוא רצה אותה, ואת כישלון, והיא הבת המוצלחת.
מוצלחת מידי. כי היא יפיפה, ויש לה שכל של שד, אבל כל הכח
הפחיד אותי, ופחדתי שלקחתי את הערכים לכיוון שלא התכוונתי
אליו. אז שברתי לו את המפרקת והשארתי אותו במצב סטטי תמיד
לידי, למרות שהחזה שלו לא עלה וירד יותר. אמרתי לה שאני לא
רוצה אותה. והאמת שרציתי אותה, ואת כל כח שבה, אבל לא היה לי
מקום להכיל הכל והרגשתי שאני מתפוצצת מבפנים.
נתתי לה את האוטו החדש שלי, ועשרת אלפים שקל כדי שתסתדר,
פלאפון שאני אוכל למצוא אותה למקרה שארצה, ואת המספר החדש שלך,
כדי שתתקשר אלייך אם אי פעם תרצה אחות קצת שונה ממנה. והיא גם
הלכה.
אני נשארתי לבד עם הגאונות שלי, הקונספירציות של המוסד
והחיסולים של אנשי המוסד לשעבר שמלווים אותי בלילה, הרעיונות
לשיטה כלכלית של אבא שלה (רוחנית, רוחנית) שאני לא יכולה לממש,
חוות האנשים והברירה המלאכותית שלה, שאין בי את הכח שלה כי
לגרום לעצמי להאמין בזה, הכמה קילו עודפים שלך, אבל בלי האור
בעיניים שלך, ובלי היכולת להיות יפה כשאני מחייכת וליצור אשליה
של הומנית כמוה, בלי אחריות, בלי אמונה, בלי פיתרון לבעיה
הפלשתינאית, ועם עיניים שמפרקות אנשים לחלקים הקטנים כמו ב
M-16, עד שלא נשארים מסביבי אנשים שלמים.
אז ישבתי לי נעולה בחדר הניסויים הקטן שלי, בו יצרתי אתכן, כדי
לכתוב את הסיפור הזה. אני לא יודעת איך ליצור לי בת מוצלחת
שתחליף אותי, אני לא יודעת איך להחזיר אותך, או להחזיר אותה,
אני לא יודעת איך לחבר בינכן, ובינכן אליי, ואני לא יודעת מי
אני באמת בלעדיכן, או בלי הבנות האחרות שיצרתי. אני כל כך
מפחדת, ואני לא רוצה אותך, ואני לא רוצה אותה, ולא רוצה אותן,
ואני הכי לא רוצה אותי, ואני מבקשת עזרה!