אתמול בלילה ישבתי במיטה ובהיתי בכוכים הזוהרים שממודבקים לי
על כל התקרה, לאט לאט נרדמתי כשהמוזיקה האירית שאני כל כך
אוהבת מתנגנת ברקע, בחלום שחלמתי ראיתי את עצמי פעמים, פעם אחת
בדמות כחלחלה שזהרה באור מנצנץ היא יצגה את הצד הטוב (לכאורה)
מולה עמדה הדמות השניה, חיוורת, לבושה בשחור, עיניים שחורות
ושער שחור, היא זהרה באור שחור כאילו היתה מוקפת ערפל סמיך, הן
עמדו אחת מול השניה, מבטי זעם בעיניים, פתאום הדמות הכחולה
זינקה על השחורה וניסתה לחנוק אותה, הדמות השחורה מצידה לא
עשתה דבר, אפילו לא התנגדה, היא נתנה לה לחנוק אותה, כאילו שלא
איכפת לה, אולי רצתה למות, ופתאום הערפל שהקיף אותה התחזק
והתרחב והדמות הכחולה עפה מעליה כאילו כלום, הדמות הכחולה
נעמדה במהירות וניערה את ראשה "תמותי!" היא אמרה "אין פה מספיק
מקום לשתינו! אני מייצגת את הטוב את הרוע, את חייבת ללכת!",
"לא" אמרה הדמות השחורה בשקט "אין זה עניין של טוב או רע,
בשתינו יש גם משזה וגם מזה, את חייבת להבין, את האימפולסיבית,
את הצורך להתבלט הצורך להיות במרכז העניינים, אני לעומת זאת
מייצגת את האדישות, לי לא איכפת מכלום חוץ ממני והסביבה הקרובה
אלי ביותר, לא איכפת לי מה אנשים חושבים עלי, איכפת לי מה אני
חושבת על עצמי, לכן את זאת שחייבת ללכת!" הדמות הכחולה עמדה
פעורת פה, ואז היא הסתובבה אלי "תגידי לה" היא אמרה בקול גבוה
"תגידי לה שאת רוצה אותי, אני מה שטוב בשבילך" הסתכלתי עליה,
ועל הדמות השחורה, לא ידעתי במי לבחור ופתאום זה הכה בי, זה
היה כל כך פשוט! "צר לי" אמרתי "אבל השחורה זה באמת אני,
האדישות חשובה לי יותר מהצורך להתבלט ולהיות במרכז העניינים"
הדמות השחורה חייכה חיוך קלוש, כמעט בלתי מורגש, "תודה" היא
אמרה בקול חלש, הדמות הכחולה צעקה, היא לא יכלה לסבול את זה
הזעם השתלט עליה, והיא התפוצצה לאלפי רסיסים קטנים, "תודה שוב"
אמרה הדמות השחורה, היא הסתובבה ונעלמה, התעוררתי, הרגשתי הרבה
יותר טוב, ידעתי שבחרתי נכון, ידעתי שהכל יהיה עכשיו שונה, אבל
גם ידעתי שהכל ישתנה לטובה.