גבר מאוהב מסתובב שיכור ברחובות
מתנדנד אל תוך טללים של בוקר אדמדם
אוכל כמו נזיר פרנסיסקני שכלא עצמו במנזר מרוחק
משרטט איורים חסרי פשר, חסרי טעם חסרי מנוחה

אישה שאוהבת מאוהבת בדברים הקטנים
יומה חסר מנוחה וראשה מטייל אי שם בעננים
מי שיראה אותה לא יבין את שעובר עליה
היא חושבת פחד ומשדרת מצוקה

האנושות לא מאוהבת אף פעם חוץ מאשר בעצמה
אין חיבוקים ומתנות קטנות של מדינה לרעותה
יש רק כיפופי ידיים ותופי מלחמה
אין שלום, אין אהבה, אין דמיון ואין שירה

כשאני מאוהב אני מסתגר בעצמי
מתכנן אלפי תוכניות ומחסל אותם לאט בראשי
מחפש רחובות להיות בהם שיכור
מחפש קרבתך ומגע ידך על ראשי