בואי ונפתח דף חדש
נמריא הרחק מכאן;
אחזי בידי
ויחד
נעוף -  
לשקיעה חדשה,
למחר אחר,
אל האופק
האדום.


שם,
באופק האדום,
תפגוש בנו השמש;
ותחייך חיוך
רחב מאוד
של אושר
ללא רבב,
ובין עב לענן
תספר לנו סיפור
על ימים אחרים
שכבר היו;
ואת ואני
נהנהן בשלווה
ונקשיב
במלוא הקשב.


ונסכים
יחדיו
שיכול להיות אחרת,
כי עובדה
שכבר פעם
היה...

ואם כבר היה
אז מדוע לא ישובו
רגעי הילדות
והתום?

מדוע שלא
ננסה להשיבם
ללבבות ההמון -  

הקורא בשלהוב
לשינוי?
את ואני
זה כל מה שנדרש
להניע
הכול מחדש;

את
ואני,
והמון אמונה
(בלב)
זה כל מה שנדרש.