וּמָה פֵּרוּשׁ
"לָמוּת מֵאַהֲבָה"?
(אַתָּה שׁוֹאֵל)
אָכֵן, חִידָה הִיא
וּתְשׁוּבָה לָהּ אֵין.
אַךְ כְּשֶׁאַתָּה נוֹפֵל,
כּוֹשֵׁל, צוֹלֵל
בְּמַיִם עֲכוּרִים,
גְּרוֹנְךָ נִחַר,
לִבְּךָ נִשְׁבַּר
כְּגַל בַּמִּסְתָּרִים,
וּכְשְׁדָּמְךָ סוֹעֵר,
רָאשְׁךָ בּוֹעֵר
כִּסְנֶה בְּלֶהָבָה,
תִּבְדֹּק -
אוּלַי זֶה בָּא
בְּלִי שׁוּם סִבָּה;
אוּלַי זוֹ
אֶפִּידֶמְיָה אֲבִיבִית
הַמִּשְׁתּוֹלֶלֶת בַּסְּבִיבָה?
אַךְ רֹב הַסִּימָנִים
מַרְאִים דָּבָר פָּשׁוּט -
אַתָּה הוֹלֵךְ לָמוּת,
כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים,
מֵאַהֲבָה.
וּכְבָר אָמַר
עַל כָּךְ הַמְּשׁוֹרֵר,
"עַזָּה כַּמָּוֶת אָהֲבָה",
וּלְבָבוֹת שְׁבוּרִים
הֵם כַּיָּדוּעַ
פַּרְנָסָה לִמְשׁוֹרְרִים,
וְלִפְעָמִים
כְּדַאי לְהִתָּלוֹת
בְּאִילָנוֹת גְּבוֹהִים.
הָאַהֲבָה -
צָרַת רָבִּים הִיא,
פֻּרְעָנוּת טוֹבָה.
אֶפְשָׁר לִמְצֹא בְּכָךְ
(אִם כְּבָר אַתָּה שׁוֹאֵל)
קֻרְטוֹב תִּקְוָה
וּנֶחָמָה פּוּרְתָא
לָאוֹהֲבִים.
אפריל 97
גרסת נעורים: 1972
|
