אדוארד נורטון הסביר לי פעם,
מזמן
מה קורה כשאתה לא ישן.
הוא הסביר שהכל נהיה עותק של עותק
של עותק.
אני חושב שזה נכון,
אני חושב שקורניליוס צדק,
הגבולות מיטשטשים,
הזמן נמרח וחוזר וצובע הכל
במין כתום זוהר, מסנוור.
רופרט היה פוסט סטרוקטורליסט.
הוא וטיילר הבינו את הכל.
טוב, אולי מר דירדן הבין קצת יותר
וגם קצת יותר מהר.
הם חשפו את המלך והוא באמת
היה עירום,
רק הפוך!
למלך היו חולצות של קלווין קליין
ועניבות של ארמני.
אבל הם ראו דרך הכל
וזה לא היה יפה.
אז נורטון ופיט חשפו אותו
והצביעו עליו
וירו עליו חצים.
ואז דירדן חיסל את רופרט
ונורטון מת ואיתו גם קורניליוס.
והמלך, אחרי שבועיים של גסיסה,
מצבו התאזן
והוא שוב שלט בממלכה
ביד רמה
בזרוע חזקה.
ובראד ואדוארד, שניהם מתים,
אחד שאב את מותו מן האחר,
הוגלו אל מחוץ לממלכה,
נקברו כמו כלבים.
בהלוויה השתתפו רק כמה תמהונים
ואני.
בסיומה הרגנו את עצמנו.
והמלך?
הוא חי באושר ועושר
עד עצם היום הזה,
ועוד הרבה אחר כך, אני בטוח.