היום הרגשתי בסרט.
אתם יודעים, כזה סרט צרפתי, בקטע הזה שהגיבור, עטוף במעילים
וצעיפים, בגלל הקור של אוקטובר, עומד באמצע הרחוב, מסתכל
למעלה, והמצלמה מעליו, מסתובבת.
נסעתי לשיעור הנגינה שלי באוטובוס, שהיה מלא בריח של סופגניה
חמה שהאישה שישבה לפני קנתה, שהשתלב מצוין עם מעט הטיפות גשם
על החלון.
כשירדתי מהאוטובוס, הייתי מכוסה ועטופה בסוודר ארוך וצעיף,
וכובע שיחמם לי את האוזניים הקפואות. איש אחד ישב וניגן מנגינה
צרפתית באקורדיון. האיש הזה שעמד שם וניגן, וראו שהנגינה שלו
עושה אותו שמח, וזה באמת מילא את כל הרחוב במין אווירה כזאת של
כיף. אולי זה גם החג, והמזג אוויר, אבל משהו היה באוויר. מיד
כשנגינת האקורדיון יצאה מטווח שמיעתי, היה איש אחר שניגן
מנגינת ג'ז כחולה כהה, שהתאימה כל כך להרגשה של מזג האוויר. לא
כחול בהקשר עצוב, הרגשה כחולה עמוקה כזאת,  אבל טובה.
הייתי כל כך שקועה בהרגשה המערבלת, הכחולה, המערבלת של להיות
בתוך סרט, כי ככה הרגשתי, שבקושי שמתי לב לאיפה אני הולכת, וזה
ממש נס שהגעתי לבית של המורה שלי בזמן. אח"כ בתוך הבית שלה,
כשישבנו עם כוס תה צמחים ממול הים הגועש הזה, שלא נרגע לשנייה,
זה פשוט היה תמצית הכיף. אולי אני ארכז את התחושה הזאת לתוך
גלולות, אני אוכל למכור אותם,אבל במחשבה שנייה אני חושבת שאני
אחלק אותם חינם. זה אולי נשמע פראיירי וקצת סנג'רי, אבל בעצם
מי יכול לעשות כסף מלמכור כיף? אני לא מדברת על מתקנים שעושים
לך כיף, אלא פשוט גלולות אושר, שעושות לך חם כזה בפנים, בלי
סיבה מסוימת או צורך באיזשהו אביזר כדי להפיק אותו. זה האושר
האמיתי, אושר שבא לך ממזג האוויר, ממנגינה של איש ברחוב,
מהרגשה כחולה כחולה כזאת, מצ'יפס חם באמצע יום גשם, מלהתכרבל
מתחת לשמיכה עם שוקו חם ומישהו אוהב, מלשבת ולכתוב סיפורים
שנשמעים כמו שיר מצלילי המוזיקה באמצע חדר קפוא, האף אדום
מקור, אבל האצבעות חמות מהדילוג המהיר על המקלדת.