אליהו ביטון / מין נחמה |
כמו כעך שעמד כל הלילה
בשקית ניילון פתוחה.
החלון היה פתוח ורחשי הרחוב
גברו על צעקת הלב
הבטתי בחולצה הזרוקה על משען כסא
צווארון מוכתם בפס שחור, לא אחיד, של זיעה
כמו האיפור שנמשך מהעין אל לחיה.
אם רק הייתה אומרת
הייתי מכין לה חביתה, מניח פרוסות מלפפון ירוק,
חתוכות אלכסון, זיתים, גבינה, אפילו תקליט ג'אז
שרוט. במקום זה אספתי את השברים אל קופסת קרטון
שרבצה באין אונים.
אחר כך שכבנו
לא בשביל משהו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|