חפצים פזורים על השולחן בחדר. אי אפשר לכתוב כך. אני יוצא
מהחלון ובאמצע הנפילה נזכר שההבדל בין 'כן' ו 'לא' הוא רק
שתי אותיות. מחצתי כמה פרחים בנפילתי. אולי שניים. לא חשוב,
קמתי והמשכתי ללכת.#
בינתיים התגנבו יסורי המצפון פנימה, קמתי והמשכתי ללכת.
לא חשוב.
זהו הזמן להזכר בליל אמש. פתיתים עמומים של אי וודאות,
הם חויבו: כוח הרצון החזיק אותם בגדר מציאות.
אותי הוא שחרר.
אבל, כאמור, כל זה התרחש אתמול.
ללא מטרה מוגדרת, שמת לב, וכבר יש דומים לך
פזורים על אם הדרך. דברים שניתן להבחין בהם כאשר אתה הולך
לבד.
מכתב מוכתם שכנראה הועף על ידי הרוח (לכבוד הגברת רייכלין, מה
שלומך?),#
סבלנות ספסלית מתחת לעץ,
כרטיס לאוטובוס,
או סתם -
שמיים.
#הערה: לא אמורה להיות שבירה. |