|
זו אמא שלה שנפטרה.
וזו אני שבוכה.
זו אמא שלה שלא תחייך אליה יותר
וזו אני ששכחתי פתאום איך מחייכים.
זו אמא שלה שלא תנחם אותה יותר
וזו אני שלא יודעת כבר במה להתנחם.
זו אמא שלה ששוכבת שם
וזו אני שלא מוצאת סיבה לקום.
זו אמא שלה שהלכה
וזו אני שנשברתי. |
|
|
אחמד טיבי
(מתוך, "עוד
ועוד אישים שלא
היו יהודים",
הוצאת מערבל
בטון 2003)
|
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.