את הלב היא שלחה לי בדואר באריזה יפה בתוך קרח אחרי יומיים.
לא היה לי הלב לזרוק אותו, אז שמתי אותו בצנצנת עם נוזלים,
למקרה שיום אחד אני עוד ארצה להשתמש בו.
בינתיים אני יושב בבית, אוכל מדי פעם משהו, נושם את האוויר
הקפוא בנשימות ארוכות, מושך עוד קצת לעוד נשימה.
בחוץ דווקא אמור להיות חם, אבל לי יש חשק לשמור את החלונות
סגורים, למרות שקר ככה, ושיש הרגשה של קיפאון, כשאני סגור בין
הקירות והחלונות הסגורים.
אני יושב סגור ולא רואה כבר אף אחד, כי גיליתי ששנאה, כמו
קרירות והסתגרות, לא באה מהלב.