- תדחפי , נו תדחפי.
- תי.. סתום את הפה ותביא לי אפי.. דורל.
- עוד מעט ונגמר גב, לנדאו. עכשיו סובלים ואחר כך נשמח, מה.
- אוווו.
- גב' לנדאו אנחנו רואים את הראש.. הנה זה מגיע.. הנה הוא בא.
- אוווו
- עוד כמה דחיפות ויהיה לנו מזל טוב.
- אוף אוף אוף אוף אוףףףף, א א א א פידורל.
- עוד תראי כל כאב עכשיו רק יביא לך את האושר לחיים, הנה כבר
הראש יוצא ולדחוף.
- או או
או או אוווו
- הנה זה מגיע
- הא הא הא הא, הי הי הי ,אוהוהוהו הא הא הא.
-נו גברת לנדאו שתי דחיפות ונגמר, את שומעת אותו?
קול צחוק נשמע שוטף את חדר היולדות וכאילו מצווה שתיקה על
הצוות הרפואי.
נגה מתעלפת ומתעוררת שוב בחדר שלה בבית החולים. בזווית העין
היא רואה את האחות מסדרת את הסדין.

- הוא בריא? הכל..בסדר?
- ששש..  גב' לנדאו הכל בסדר את צריכה לנוח, אמרה האחות בעודה
מנגבת את הזיעה מראש היולדת.
- אני רוצה להחזיק אותו.
- קודם לנוח, עבדת קשה, את גיבורה גב' לנדאו, כבר ננקה ונחזיר
את זה אלייך.
דר' סטונהרט יכנס אלייך עוד דקה , תנוחי, תנוחי.
- איפה שם טוב, בעלי?
- הבעל? שם טוב? בחוץ מדבר עם הדר', כבר, כבר יבואו, עכשיו
לנוח.
היולדת, נגה, הניחה את ראשה על הכר ונשפה שתי נשיפות גדולות,
ליבה בישר לה רעות, אך גופה היה תשוש.
היא רצתה לצעוק, תביאו לי את הילד שלי , זה הילד שלי!!! אני
סחבתי אותו כמעט תשעה חודשים בבטן ושמונה שעות עברתי גיהנום
בשבילו , מותר לי להינות ממנו עכשיו, מי אתם שתקחו לי את הילד
שלי!!
הדלת נפתחה הבעל, שם טוב, נכנס . מבט אוהב ליווה שתיקה מחרישת
אוזניים וחיוך מתנצל.
- איך את מרגישה, נגה?
- מה אמר הרופא, למה לא מביאים אותו אליי?
- לא יודע, לא הבנתי, כבר הרופא יבוא.
- שם טוב, מה זה לא הבנתי, איזה אבא אתה? אני מוציאה את הנשמה
שמונה שעות ואני רוצה לראות את הילד שלי, שמעתי אותו, מה קורה
הוא לא בריא הוא מת? מפגר? מה קורה, שם טוב? תגיד לי... אין לי
כוח...
שוב נפתחת הדלת ודר' סטונהרט נכנס ומתיישב לצד היולדת.
- איפה הילד שלי דר'? הכל בסדר?
- משפ' לנדאו,  נגה אני יודע שאת מותשת ואני יודע שאת רוצה
לראות את התינוק אבל זה כרגע אי אפשר זה בבדיקה ואם זה מה שאנו
חושבים שזה אז אני רק רוצה שתדעו שיש לנו את כל הסמכות על פי
חוק..
- סמכות?
הדלת נפתחת.
- זה דר' גספן הוא פסיכיאטר והוא יסביר לכם.
- מה יסביר?, שאלה היולדת.
- שלום, אני דר' גספן, ובאתי לדבר איתכם על הולד.
- תינוק. תיקנה היולדת
- כן, משפ' לנדאו אתם צריכים להבין ,לפי הסטטיסטיקה דבר כזה
קורה פעם למליון, באמת.
וזה לא כל כך קצת כמו שזה נשמע, בטח לא לאור הנזק שדבר כזה
יכול לגרום.
-     דר' אני לא מבינה, איזה נזק, מה זה זה?
- טוב , תקשיבו.., כן..  נגה את זוכרת משהו מהלידה.
- אני עדיין עייפה.. אני לא..
- כן, אנחנו עושים את זה מוקדם כי את שמעת אותו, שמעת אותו,
נכון?
- את מי? את התינוק שלי? למה אתה מתכוון?
- מבחינה נפשית התינוק שלכם נולד מעוות, אתם צריכים קודם
להבין את זה.
- מעוות, נפשית, איך אפשר להגיד את זה הוא רק נולד?
- תינוק נורמלי כשבא לעולם,  בוכה . לפעמים הוא שותק וגם זו
בעיה אבל לא כמו אצל זה.
- מה זה זה? דר' מה אתה אומר, למה אסור לנו לראות אותו?
- התינוק שלכם סובל מבעיה חמורה ואנחנו חייבים להרחיק אותו.
- להרחיק אותו? אני רוצה לראות אותו עכשיו הוא שלי לא שלכם,
הבנת!!!, שם טוב, לך תביא אותו, אני רוצה לראות אותו עכשיו,
עכשיו!!!
- נגה, נו רגע תקשיבי, רק דקה. יש בעיה.., גמגם הבעל.
- מה הבעיה? להרחיק? אני לא רוצה, רוצה אותו עכשיו אצלי.
נגה מנסה להתרומם וכוחותיה לא יכלו לה, האחות מיד קפצה והשכיבה
אותה בתנועה שכזו, כוחנית-מרחמת.
- רגע, רגע גב' לנדאו.
- מה הבעיה איתו למה אני לא יכולה לראות אותו?, הדמעות והקול
הבוכה לא עצרו את שפת הגוף ולא כיבו את האש הניתזת מעינה. היא
יכלה להרוג אותם, את כולם. רק שהייתה תשושה ולא יכלה לקום
ממשכבה.
קצות אצבעותיו של הרופא גיששו אל כף ידה של היולדת, מחפשות
מגע.
- את שמעת, את עוד עייפה, את עוד תיזכרי... גב' לנדאו, נגה,
התינוק שלך נולד... צוחק.
שתיקה השתררה בחדר.
היולדת בהתה ברופא, מעכלת את הבשורה.
- מה?
- התינוק שלך נולד צוחק!
- אז מה?
פניו של הרופא התרצנו.
- גב' לנדאו,תינוק נורמלי לא נולד צוחק.
- אז מה?
- גב' לנדאו תינוק בריא בא לעולם בוכה. תינוק כזה כמו שלך איזה
אישיות יש לו לדעתך?
מבטו היה נוקב דרך זגוגיות משקפיו, היישר אל עיני היולדת.
- איזה?
- לא אנושית, גב' לנדאו, הרפואה והחברה מתמודדת שנים רבות עם
תופעות כאלה, גב' לנדאו את מבינה באיזו מפלצת מדובר? אם נרשה
לדברים כאלה לקרות, את מבינה מה הנזק?
- איזה נזק? אתה מטורף!
- גב' לנדאו את מבינה מה יצורים כאלה יכולים לגרום למרקם
האנושי החברתי, לסדר, לערכים,לאנושיות. את יכולה לדמיין לעצמך
אדם שלא יכול לבכות, אנושות בלי דמעות? את מדמיינת לך על איזו
מפלצת אנחנו מדברים?
- זה.. הילד.. שלי!!!!! , חתיכת מטורף,
היולדת קפצה ממיטתה וידיה שלופות כחרבות מכוונות אל גרונו של
הרופא.
בעלה והאחות תפסו אותה כל אחד בצד אחד והצמידוה למיטה. דר'
סטונהרט יצא מהחדר במהירות.
דר' גספן נעמד על רגליו מרוחק מהמיטה.
- אני רוצה את הילד שלי!! , צרחה היולדת, מי אתה חושב שאתה!?!
אלוהים???.
- את חושבת שאלוהים ברא את כל התינוקות בוכים סתם?, התריס
לעומתה הפסיכיאטר.
עיניה ברקו מדעות וכעס, היא הייתה מרותקת למיטה ע"י בעלה
ותינוקה נלקח ממנה, מי יודע לאן, כי הוא   נולד צוחק! היה לה
ברור כי אלו דקות השפיות האחרונות שנותרו לה.
- אתם מטורפים! אתם מטורפים כולכם! התינוק שלי לא אנושי? אתם
לא אנושיים, כולכם!!!
דר' סטונהרט חזר לחדר במרוצה ובידו מזרק הוא חשף את זרועה
ובמיומנות הזריק לה את סם ההרגעה.