גליה ויותם ישבו על המיטה בחדרה של גליה. היא התחננה להישאר,
יותם לא הסכים. הוא רצה לצאת מהבית והיא הבטיחה לו כבר לפני
שבוע לצאת איתו היום. הוא בהה בה בעקשנות, שתמיד אפיינה אותו.
בדרך כלל היא אהבה לראות אותו ככה, העיניים הירוקות-החומות שלו
היו נוצצות ועל פניו הייתה הבעה רצינית להפליא, שהייתה ניגוד
מושלם לחיוך המתוק שבדרך כלל מתנוסס על פניו. הפעם היא לא
הביטה בו, עיניה התחמקו ממבטו ונצמדו לכריות שעל מיטתה. היא
ידעה שהוא צודק, שהיא הבטיחה לו כבר מזמן ושהיא לא בסדר, אבל
פתאום נורא התחשק לה להישאר איתו בבית, להתחבק מתחת לשמיכה עם
פופקורן וסרט, רק שניהם, לבד, בלי עוד עשרות אנשים שיקיפו אותם
מכל עבר ולא ייתנו להם רגע של שקט ביחד. "יותם" קיטרה
"בבקשה..." יותם התעצבן "לא!" אמר לה בכעס, מתאפק בקושי שלא
לצעוק "את הבטחת לי! כבר חודשיים שלא יצאנו מהבית! וגם את רצית
לפני יומיים!!!" עיניו הבריקו בברק עצבני, היא ידעה שהוא צודק
ובכל זאת "נלך בשבוע הבא" ניסתה לשנע אותו "למה?" עכשיו הוא
כבר ממש צעק "כדי שתבריזי לי שוב? לא!" "למה אנחנו תמיד עושים
מה שאתה רוצה?" היא הרימה את קולה "להזכירך" ענה לה "עד עכשיו
נשארנו בבית! וזה מה שאת רצית! חוץ מזה, לפניי יומיים גם את
רצית לצאת!" "אז עכשיו אני לא!!!" צווחה עליו "עכשיו אני רוצה
להשאר ולראות סרט בערוץ שתיים!" "כבר ראית אותו שמונה פעמים!"
"אז אני רוצה לראות פעם תשיעית!" " טוב!" צעק "את לא רוצה? אל
תבואי! אני הולך! בעיה שלך!" הוא הרים את מעילו מעל המיטה
"תשאיר אותי לבד?" הנמיכה את קולה לקול מתחנן "כן! אני הולך!"
הוא ענה, מסתובב לכיוון הדלת "חכה!" אמרה, נכנעת " אני באה...
רק תן לי להחליף בגדים" היא התרוממה על רגליה, צועדת לכיוון
הארון, הוא יצא החוצה, למסדרון, נשען על הקיר לחכות לה. פתאום
הוא שמע אותה צווחת מחדרה "איזה שיר יפה!" דלת חדרה נפתחה
בתנופה והיא עמדה בפתח, לבושה רק בג'ינס חזיה וחיוך מתוק
"בוא!" היא תפסה בידו, מושכת אותו לחדרה. ממערכת הסטריאו בקעו
צלילי מוזיקה קצבית, גליה חייכה, רוקדת עם המוזיקה "אתה יודע
איך קוראים לשיר הזה? כבר שבוע שאני מחפשת את השם שלו כדי
להוריד!" הוא הניד בראשו, בוהה בגופה המקפץ, הם חברים רק
חודשיים וכל פעם שהיה רואה את גופה המטריף ככה, היה מתבלבל.
"בוא!" היא צחקה, מושכת אותו בידו לקפוץ איתה עם המוזיקה, והם
רקדו, צוחקים. כשנגמר השיר, נשמעו צלילי שיר סלואו. גליה החלה
לצעוד לכיוון הארון, להמשיך להתלבש, אבל יותם משך בידה, מושך
את גופה אליו וכרך את זרועותיו סביב גופה, גליה חייכה אליו,
כרכה את ידיה סביב כתפיו. הם נצמדו זה לזו, נעים עם המוזיקה
בסלואו צמוד. הריב ביניהם כמו נשכח, "אני אוהב אותך" הוא לחש
לאוזנה. היא חייכה אליו. כשנגמר השיר נפלו, חבוקים, על מיטתה.
"אולי בכל זאת נישאר בבית?" שאלה, מצמידה נשיקה לשפתיו, הפעם
יותם לא התנגד.