מלאת ספקות מנוכחותך,
יצאתי למסע משל עצמי
של קריאה בטארוט,
הבטתי בקלפים שערבבתי,
הם נחו בידיי מתים וסבילים,
הוספתי להביט בהם, מפוחדת,
ואז במהירות,
לפני שהשארתי לעצמי זמן לחשוב עוד,
עוררתי אותם לחיים,
טורפת ביסודיות,
ומניחה על השולחן
ברצף של שישה.

חייכתי במרירות
בין הדמויות הגרוטסקיות,
מתחננת לקרוא את המסרים
שהסתתרו מאחורי פני השטח
הציוריים שלהם
המהפנטות מבטי כאילו
מנסות לרכוש לעצמן מתוכי
כוח...

ואז בהיפנוזה חלקית
הגנבתי מבט מהוסס
לראותך,
יושב בנוחות על הכרים,
מגחך
ולועג ללבי הרועד
כשפתחתי בהארה
את הקלף הפרוע מכולם;
הדמות החיונית של השטן,
אמן הפיתוי, הלכידה
והכליאה..
המפתה אותי
במחשבות תשוקה,
והיקסמות מסחררת...

הו, לא קלף טוב בכלל...