להיות חלק מהעשירייה הפותחת בעולם מחול השירה,
לו היית יודע מה משמעות הדבר.
אנו המשוררים המחדירים את המוסיקה לתוך הגופות
והנפשות שלנו והופכים אותה למה שכולם יוכלו לראות,
ועל כך אנחנו משלמים מחיר, מחיר כבד.
לו היית יודע את המחיר.
אנו רוקדים בנשמות חשופות לעיני כולם,
שיראו ויבקרו אם רצונם בכך,
ועם סיום המחול, והיה והצלחנו להגיע לעשירייה הפותחת
ולשמוע את התשואות, לקבל את זרי הפרחים
ולקוד עם רדת המסך ועלותו מחדש שוב ושוב
לקריאות בראבו! בראבו!
אנו מסיימים לבסוף מאחורי הקלעים בהסרת האיפור,
בלבישת בגדי היומיום שלנו ואז אנו יודעים כי כל מה
שהיינו לא היה מציאותי, דמיון בלבד.
נעשינו גדולים מהחיים עצמם בעזרת התפאורה (כמה מטאפורות),
התשואות, החנופה סה"כ ריחפנו כמו רקדנים על כנפי הרגשות
בעצמה כזו עד שאיש לא היה מסוגל להבין שהריחוף המושלם הזה
אשר משך את אור הזרקורים עלינו, סימן והפך אותנו אהודים
וכעת, בכל פעם שנעלה על הבמה נהיה חייבים להפליא
במחול המילים.
עכשיו אתה מצליח להבין את המחיר? |