את שום דבר בעיניי.
את כלום.
באותו ערב כשהייתי צריך אותך, רק רציתי שתהיי שם בתור חברה, לא
בתור אהובה.
וזה כל כך כאב כבר קודם, אבל אמרנו שנהיה שם אחד בשביל השני,
אבל את לא היית שם בשבילי.
כמו תמיד, זה לא היה הזמן המתאים.
אני הייתי מפנה בשבילך את כל הזמן שנחוץ.
אני פיניתי בשבילך והקדשתי לך כל מה שראיתי לנכון.
אבל אז, כשאני הייתי צריך חבר, הייתי צריך לדבר עם מישהו, את
האדם הראשון שהתקשרתי אליו.
את האדם הראשון שחשבתי להתקשר אליו.
אבל זה לא היה הזמן המתאים. כמו תמיד.
זו אחת הסיבות שהתחלתי לכעוס עלייך מהרגע הראשון,
אין לך זמן בשבילי. לא בתור אהוב, ולא בתור חבר.
אז שיקרת לי כשאמרת שנהיה חברים טובים גם אם לא אהובים?
סתם אמרת שתיי שם בשבילי כשאני אזדקק לך?
אני לא שיקרתי.
אם היית מתקשרת אליי הייתי מדבר.
אני התקשרתי, אבל את לא יכלת לדבר.
עכשיו את שום דבר בעיניי. את כלום.
כל ההערכה שהייתה לי כלפייך, על האופי שלך, על האדם שטמון בך,
כל זה נעלם.
מעכשיו נשארה רק האכזבה, והכעס.
הכעס שגרמת לי לבטוח בך,
הכעס שגמרת לי לראות בך חברה, שגרמת לי להאמין שתהיי חברה
אמיתית,
ויום אחד אני אנקום.
אני מבטיח לך את זה.
אני אנקום, וזה יכאב לך כמו שזה כואב לי עכשיו.
ואני לא עושה את זה מתוך הנאה וסדיסטיות,
ואני לא עושה את זה כי אני שונא אותך, כי אני לא שונא אותך.
אני כועס עלייך.
אני אפגע בך בדברים שהכי חשובים לך,
אני אהרוס בפתאומיות את האמון שאת נותנת באנשים,
וברגע הכי קריטי אני אהרוס אותך.
אני אראה לך שאני זוכר גם את הדברים הקטנים,
ואני לא יכול עוד למחול על הכל.
כשתרגישי שהכל נפלא בחייך, והכל מושלם,
אז אני אפגע בך, ותביני סוף כל סוף שאת פגעת בי.
תביני שאת לא היית בסדר.
כשתרגישי שאת מוגנת ובלתי שבירה, אני אשבור אותך.
אני לא נהנה לעשות את זה,
ולא אכפת לי שתשנאי אותי אחר כך,
ולא אכפת לי שכולם ישנאו אותי אחר כך,
ולא אכפת לי שאני אשנא את עצמי אחר כך, ואני יודע שאני אשנא את
עצמי,
אבל זה משהו שאני חייב לעשות, ואני אעשה זאת.
אולי ככה זה יגרום לך להבין שיש עוד אנשים חוץ ממך בעולם,
ולפעמים אנשים זקוקים אחד לשני,
ולפעמים אנשים גם צריכים להתייצב אחד לעזרת השני, במיוחד
חברים,
ואנשים לא צריכים לשקר.
לא לומר שקרים ולא לומר שטויות בשביל שיהיה טוב לשני, אלא לומר
את האמת.
אפילו אם היא כואבת, אפילו אם היא לא צודקת, כי החיים לא
הוגנים,ואין מה לעשות.
אני מניח שכנות מעולם הייתה הצד החזק שלך.
מעולם לא היית כנה איתי. תמיד סתם זרקת מלים באוויר, בדיוק כמו
3 המלים שאמורות להביע אהבה, וגם ההבטחה להיות שם בשבילי כשאני
אזדקק לך, אלו היו סתם עוד מלים.
ולכן, אחרי שאני אשבור אותך, ואני אנפץ את מה שיש בתוכך
לאינסוף רסיסים קטנים, אז אני אשב ואראה איך את מתמודדת עם
אנשים אחרים שזורקים מלים, ואת תביני שהם לא באמת מתכוונים
לזה.
פעם האמנתי לך, היית כל כך חשובה לי,
אבל היום את כלום בעיניי.
את שום דבר.