תשע בבוקר, הטלפון מצלצל, מעיר אותי . כוסאמק סופסוף סיימתי
ללמוד עוד חודשיים טירונות תנו לישון!!!
אבל לא,הוא ממשיך לצלצל . נכנעת ... "הלו?" לחשתי
"את עוד ישנה ? קומי פדלאה עשיתי רישיון עברתי את הטסט!!!
יאללה תקימי את התחת השמן שלך מהמיטה נסע קצת לת"א נציק
למוכרים "
כן זאתי הילה החברה הכי טובה שלי... ושחברה טובה שמחה ומצווה
עלייך להשתתף בשמחתה לא תוכלי להגיד לה לא, נכון?
"אין לי כוח אי אפשר עוד כמה שעות??" מי אמר שאני חברה
טובה?!?!
"לא, אי אפשר כלבה קומי אני אצלך עוד רבע שעה ."
נחמדה אני לא, אבל גם לא יודעת לעמוד על שלי....
בזחילה קמתי מהמיטה והלכתי לצחצח שיניים .
ציפצוף עצבני של מכונית הקפיץ אותי אל החלון "כבר באה!!!"
צרחתי סיימתי בשלוק את מה שנשאר מהשוקו לקחתי את התיק שלי,
וירדתי למטה.
"נו , מה את אומרת?"
"יש לי ברירה"
"תשתקי, אין לך..."
"יופי לך"
"מה את רוצה? יקירה שלי בואי אני אזכיר לך משהו לא לכולם יש
אבא עורך דין שיכול לקנות להם איזה אוטו שהם רוצים יש אנשים
שקורעים את התחת שלהם בשביל מכונית יד שניה"
"תרגעי, אני צוחקת" חייכתי "לאן נוסעים?"
"אמרתי לך כבר, לת"א."
"סבבה"
"אז תגידי מאיה מה קורה בינך לבין איך קוראים לו?"
"אלון, מה זאת אומרת מה קורה אנחנו ביחד כבר איזה חודשיים"
"אה באמת לא נפרדתם"
"לא..."
אוקיי, ומה כאילו רציני וזה?"
"וזה?"
"הזדיינתם כבר?" איזו צנועה חברה שלי, לא?
"מכל הכיוונים האפשריים..."
"גאה בך אחותי"
הנסיעה מפ"ת לת"א למי שלא יודע היא קצת ארוכה אז אני לא אזיין
לכם את המוח עם כל שיחתנו המאוד מעניינת על האנשים מהתיכון
ואיזה יופי שלא נפגוש אותם עד הפגישת מחזור.
ירדתי מהמכונית של הילה והתחלנו לטייל בנחלת בינימין..
"אני צריכה לעשות את זה.." אמרה הילה לפתע
"מה ?"
"להקים מין דוכן כזה ולמכור תכשטים אבל יש בעיה אחת אני לא
יודעת מאיפה אני ישיג תכשיטים"
"אז פשוט עדיף שתשתקי."
"טוב, בואי רגע אני רוצה להכנס לכאן" היא הצביעה על דוכן של
מגדת עתידות
"נו ברצינות הילה את באמת מאמינה לזה?"
"לא. אבל מה אכפת לך? יהיה מגניב"
"טוב נו.."
"תכנסי את קודם אני אסתובב בינתיים שמתי עין על אחד המוכרים"
"הצלחה"
"ביי" צעקה אליי מרחוק
"בואי תכנסי" חייכה אליי האישה המוזרה שישבה מולי
התיישבתי מולה, טוב, כנראה היא רוצה לשחק את המשחק עד הסוף,
היא לבשה מן אהיל כזה בצבע סגול וידיה היו מלאות בצמידים
צבעוניים ורעשנים
"אז... מה אני אמורה לעשות?" שאלתי
"תגישי לי את ידייך.." אמרה בנועם
הגשתי, היא מיששה לי אותם והסתכלה מכל הכיוונים
"את הולכת להתגייס לצבא או לנסוע לטיול ארוך?"
"את לא אמורה לדעת את זה לבד או משהו?" שאלתי
"זה רציני תעני לי..."
"טוב, נו... אני מתגייסת עוד חודשיים"
העיניים שלה נפתחו בפחד והיא החלה לרעוד
"מה קרה לך?"
"תזהרי שם...תזהרי הרבה " לחשה והמשיכה לרעוד לפתע נראה כאילו
היא מיתעוררת מחלום "אל תשלמי לי זה בחינם אבל זהו אני לא
יכולה יותר סגור להיום"
קמתי באיטיות מהכסא והלכתי לחפש את הילה.
"נו מה היא אמרה לך יש איזה זקן עשיר באופק איזה וילה מפוארת"
"היא פשוט מילמלה שאני יזהר בצבא מאוד ואז היא אמרה שהיא לא
יכולה יותר ושזה היה בחינם ושסגור להיום וזהו"
"ברצינות?"שאלה הילה "לא נעים לי להגיד לך אבל זה נראה כאילו
היא חוזה מוות" היא צחקה....
"אם את אומרת ... גם ככה זה סתם בולשיט" אמרתי "בואי נחזור
הבייתה"
"טוב גם ככה הוא הומו"
"מי?"
"המוכר החתיך הזה שם" היא התבכיינה "אוף למה כל הטובים
הומואים"
"ככה זה יקירתי"
נכנסנו לאוטו והילה התניעה אני חייבת להודות שאין לי מושג איך
הביאו לה רשיון היא נוסעת כמו משוגעת..
"תורידי אותי ליד הבית של אלון " אמרתי לה שנכנסנו לפ"ת
"איפה הוא גר?"
"תפני שמאלה בפנייה הבאה "
המכונית של הילה עצרה בחריקת בלמים מול הבית של אלון "יאללה
ביי ,תתקשרי נעשה משהו הערב אני חייבת לנצל את הימים האחרונים
שלי" אמרתי לה והדבקתי לה נשיקה על הלחי
נכנסתי לבניין של אלון ועליתי לקומה הרביעית דפקתי על דלת מספר
אחתעשרה אין תשובה דפקתי שוב וניסיתי לפתוח את הדלת להפתעתי
היא הייתה פתוחה הורדתי את הנעליים בכניסה הוא בטח ישן החמוד
שלי
פתחתי את דלת חדר השינה שלו
"מאיה אני יכול להסביר"
"לא,לא זה בסדר מה שאני רואה דיי מובן לי" הנה אלון שלי החמוד
מתעלס לו בנחת ושלווה עם איזה בחור אחר...
כן, כן בחור...
בן זונה מניאק , ירדתי בעצבים במדרגות לא שווה להוריד על זה
דמעות
גם ככה אני הולכת למות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.