הנה, הנה הגעתי לחדרי
עכשיו אזחל למיטה,
אכנס את רגליי
ואחבק את עצמי,
אאטום את אוזניי
אעצום את עיניי ואמתין
שגלים על גבי גלים
של בהלה וחרדה ייעלמו,
לפעמים הם חלפו במהירות
ולפעמים זה נראה כמו שעות
אני אירדם ואתעורר ועדיין ארעד.
כך נהגתי כל חיי, כשפחדתי
כל הזעקות שלי שלא נשמעו,
שלא בוטאו,
היו כלואות בחדר הזה,
דמיינתי לי אותן תוססות
מתחת לפני השטח,
הקירות ספגו אותן כמו ספוג,
בכל רגע הן יכלו להתפרץ
בזעקה אדירה.
והנה, שוב אני פה חדרי
עכשיו אדמיין את קירותיך
סוגרים עליי לנצח...
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.