ליטל שר / כשיחלוף האתמול |
שבה לי נשקת
בלי לנשק באמת..
את הדרך שבי אחזת
בלי לאחוז באמת..
שפתותינו הקניטו
אלו את אלו
בעיניים פקוחות
הם נגסו..
בוחנות,
מפתות ..
מעולם לא נגעו זה בזאת..
אני עוצמת עיניים
ונמשכת אליך
כמו היית ים גדול..
כמו היית זרם הגולף..
ויודעת..
מה שעומד ביני לבינך
זאת רק מחיצת קורים שקופה
מחכה שידך תשלח לעברה
תפרק את הרשת הבלתי נראית
תנתק את החוצץ..
הצורך הוא מורה דרך
והתשוקה היא מפה..
ושנינו עוד נכנע
ללא היסוס
או חרטה..
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|